מהי בדיקת השקיפות העורפית? מתי מבצעים אותה? מה המשמעות של התוצאות?
במהלך התפתחות העובר, בשבועות 9-14, מצטבר נוזל מתחת לעור של העובר , בין העור לבין הרקמות הרכות שמתחתיו , ובאזור הקרקפת והעורף .
הצטברות הנוזל אופיינית לכל העוברים והיא תקינה. נוזל זה הוא נוזל לימפטי ואצל עובר תקין, הנוזל הצווארי נספג בגוף לקראת השבוע ה-15-16 להריון.
בדיקת סקר לשקיפות עורפית (nuchal translucency screening)-היא בדיקת אולטרה-סאונד. במהלך הבדיקה נמדד גודל העובר (המרחק בין הקדקוד (ראש) לבין קצה הישבן (CRL) . כמו כן, נמדד העובי (במילימטרים) של האזור השקוף לגלי קול בעורף העובר המבטא את כמות הנוזל הנאגר שם ( המכונה "שקיפות עורפית").
במקרים בהם הצטברות הנוזל הינה חריגה (כלומר נמצא עודף נוזל = בצקת תת-עורית בעורף העובר) קיים סיכון מוגבר למומים כרומוזומליים (כגון תסמונת דאון), ולמומים אנטומיים (כגון מומי לב קשים) וכן הפרעות גנטיות נדירות אצל העובר.
נמצא יחס ישיר בין עובי האזור לסיכויי העובר ללקות בתסמונות כרומוזומליות, ביניהן תסמונת דאון ומחלות עובריות אחרות, כגון: ליקויים אנטומיים, מומי לב, מומים בכלי הדם הגדולים.
באופן זה, באמצעות בדיקת שקיפות עורפית ניתן לאתר נשים בעלות סיכון מוגבר ללידת עוברים עם הפרעות כרומוזומליות או מבניות.
מכאן ניתן להבין את החשיבות הרבה שיש לבדיקת האולטרה-סאונד בהערכת הסיכון והיא באחריות מבצע הבדיקה.
שקיפות עורפית של 3 מ"מ ומעלה היא שקיפות בלתי תקינה.
קיים מתאם (קורלציה) בין עובי הנוזל באזור עורף העובר לבין הסיכון ללידת עובר בעל הפרעות כרומוזומליות. ישנן טבלאות הממירות את תוצאת השקיפות העורפית
(יחד עם גיל האם וגיל ההיריון) למידת הסיכון ללידת עובר עם הפרעה שכזאת.
גודל העובר, בשילוב עם עובי האזור השקוף, ובתוספת גיל האישה, וגיל ההיריון מוזנים אל תוכנה מיוחדת המחשבת ,על פי הנתונים, את סיכויי העובר (הסיכון הסטטיסטי) להיות נשא של מספר פגמים כרומוזומליים ( בגנים) הקשורים, ביניהם לתסמונת דאון ומומי לב שונים. הרגישות המדווחת בבדיקה זו , כלומר יכולת הניבוי של תוצאות הבדיקה לגבי הריון שאינו תקין היא של 50-70%.
מדידת השקיפות העורפית היא בדיקה פשוטה, לא חודרנית שאיננה מסכנת את ההיריון.
מועד ביצועה מאפשר גילוי מוקדם של הסיכון לתסמונת דאון.
הגילוי המוקדם מאפשר:
לחצו על הקישור למידע נוסף אודות הזכאות לבדיקת שקיפות עורפית בלאומית.