מצד אחד אנחנו שומעים על הבריאות והערכים התזונתיים שבפירות היבשים, ומצד שני על הסולפיטים והקלוריות הרבות. לאכול או לא לאכול?
פירות יבשים נתפסים בעיני רובנו כפינוק בריא, בטח בחירה תזונתית משמעותית טובה יותר משוקולד וקינוחים אחרים. אך לפני שאנו נסחפים אחרי מה שכביכול מוגדר כפחות מזיק, ואפילו בריא, כדאי לדעת מספר עובדות הנוגעות לתהליכי הייבוש של הפירות וכן לגבי הערך התזונתי שלהם:
בעבר, כדי לשמר את הפירות לתקופות הקור יבשו אותם בשמש בדרך טבעית. כיום, לצערנו, רב הפירות היבשים הנמכרים בשוק מיובשים בשיטה תעשייתית.
על מנת לזרז את תהליכי הייבוש ולהעניק לפרי המיובש חיי מדף ארוכים, משתמשים בסולפטים כגון דו תחמוצת הגופרית (220-E). הכימיקלים, שמונעים את איבוד הצבע וקלקול הפירות, עלולים לגרום לנו תופעות לוואי שונות במיוחד לאלה הסובלים מאסתמה או רגישים במערכת הנשימה, לכן מומלץ לחלוט את הפירות היבשים במים למעט זמן, על מנת להוציא את הכימיקלים.
השימוש בסולפטים ובמשמרים מדגיש את צבע הפירות, ובמיוחד את הבהירים כמו צימוקים או משמשים. למשל, צבעם של משמשים מיובשים בתהליכים רגילים הינו כתום בוהק, לעומתם המשמשים המיובשים האורגניים אשר צבעם כהה ולא ממש מושך. למי שרגיל למשמש התעשייתי יידרש זמן להתרגל, אבל עד מהרה תבינו כי הטעם של הפירות האורגניים משובח בהרבה.
בתהליך הייבוש מופחתת כמות הנוזלים שבפרי, ובכך מעלה באופן יחסי את ריכוז הפחמימות, החלבונים, השומנים והסיבים שבפרי. כמו כן, עולה ריכוז הויטמינים B ו-E שבפירות. ויטמין C, לעומת זאת, כמעט שנעלם בתהליך הייבוש. לעיתים יש הוספה מלאכותית של ויטמין C.
אין חולקים על כך שפירות יבשים מהווים מזון טבעי (ובתנאי שיובשו ללא תוספת סולפטים ומזגגים), העדיף על פני שוקולדים ומתוקים מלאכותיים אחרים. צריכה נכונה ובכמויות קטנות, יכולה לשפר את מצב הרוח ולסייע לנו להתמיד בעת משטרי דיאטה. "מכורים" לשוקולד שיחליפו את ההתמכרות הזו בפירות יבשים בכמויות מדודות, יצליחו לספק את "החשק למתוק", תוך שמירה טובה יותר על ערכים קלוריים ובריאותיים.
כפי שהוזכר, ייבוש נוזליו של הפרי מעלה את ריכוזו פי 5 עד פי 7, לרבות רמת הסוכר שבו – לכן גם הערך הקלורי של הפירות גבוה בהשוואה לזה של פרי רגיל. אמנם, משמש יבש שווה ערך קלורי בדיוק למשמש טרי (ובתנאי שלא הוסף לו זיגוג סוכרי), אולם הוא שוקל הרבה פחות ולכן עלולים לאכול ממנו כמות גדולה מבלי משים.
בשל ריכוז הסוכר הגבוה בפירות היבשים יש לשלבם בצמצום ובמידה קטנה בתפריטים לירידה במשקל ורק בייעוץ מקצועי כאשר מדובר בתפריטים המיועדים לחולי סוכרת ולאנשים עם ערכים גבוהים של טריגליצרידים בדם.
הפירות היבשים, האגוזים והשקדים, יכולים להיות חלק מתפריט מאוזן ומהווים תחליף מצוין למנת מתיקה. דוגמה ל"עסקה משתלמת": קרואסון שוקולד בינוני = 10 יחידות קשיו או שקדים + חופן קטן של צימוקים או חמוציות + 2 תמרים בינונים + 2 שזיפים מיבשים + 4 משמשים מיובשים.
סוג הפרי |
קק"ל ל־100 גרם |
משקל ליחידה בגרם |
קק"ל ליחידה |
משמש יבש |
238 |
10 |
24 |
שזיפים יבשים |
240 |
15 |
36 |
תפוח עץ מיובש |
243 |
טבעת |
16 |
תאנים |
255 |
25-15 |
64-38 |
תמרים יבשים |
275 |
15-10 |
61-28 |
צימוקים |
300 |
20 (כף) |
60 |
חמוציות מיובשות |
335 |
15 (כף) |
50 |
בננה מיובשת- ציפס |
650 |
10 יחידות |
100 |
אננס מיובש (לא מסוכר) |
350 |
עיגול |
140 |
אגוזים |
|||
אגוזי קשיו |
574 |
7 קשיו |
60 |
בוטנים |
585 |
10 בוטנים |
60 |
שקדים |
597 |
8 שקדים |
60 |
אגוזי מלך |
642 |
3 אגוזים |
100 |
אגוזי לוז |
675 |
10 אגוזים |
70 |
אגוזי פקאן |
691 |
5 שלמים |
100 |
החרוב - משמש להקלה על שלשולים. בנוסף ניתן להכין סירופ חרובים במקרים של שיעול או ברונכיטיס. מומלץ לבשל חרובים במים (כמות החרובים 2/3 חרובים מרוכזים + 1/3 מים ). אם ברצונכם להמתיק ניתן להוסיף 1-2 כפיות סוכר נבט ומעט ציפורן.
תאנה - על התאנה בכתבים העתיקים מסופר שהיא "מחלימה את האדם ומוסיפה כוח לאנשים צעירים ושומרת על בריאותם של הזקנים, הללו "מצעירים" ממזון זה קמטי פניהם מתמעטים". מימים קדומים ייחסו לתאנים מיובשות (דבלים) סגולות של שלשול קל, הנגרם ע"י החרצנים הקטנים הבלתי נעכלים שלהן, או מתוך השפעת החומצות והמלחים שבתאנים ברפואה העממית, ניתן לאכול תאנים כטיפול בעצירות ובמחלות בדרכי העיכול. נשים בהריון נהגו להרבות באכילת תאנים טריות וגם מיובשות כדי להרבות את החלב.
שזיפים מיובשים – במקרים של עצירות קשה מומלץ לאכול כל יום בבוקר על קיבה ריקה שישה שזיפים אשר הושרו למשך הלילה במים, ניתן לשתות את מי ההשריה ואח"כ לאכול את השזיפים.
ארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים מדגיש ואומר כי אין להגיש לילדים מתחת לגיל 5 פיצוחים או אגוזים מכל סוג שהוא (בשל נטייתם לספוח נוזלים ולחסום את דרכי הנשימה), פירות עגולים כגון צימוקים (מכיוון שגודלם דומה לרוחב הושת של פעוטות ומהווים סכנת חנק) ופירות דביקים כגון תמרים, משמשים ותאנים (גם כן מהווים סכנת חנק).