להחזיר לילדים שליטה על האוכל

כאשר ילדים לומדים להפסיק להקשיב לגופם ולאכול לפי התנאים של ההורים, הם מאבדים שליטה על אחד המנגנונים הכי בסיסיים של הגוף. אז איך זה קשור לאכילה רגשית, ואיך אתם, ההורים, יכולים לעזור להם לצאת מה'לופ' הזה?

צוות מערך תזונה ודיאטה, לאומית

ילד מחייך תוך כדי שהוא מחזיק צלחת, מסתכל על אחותו שאוכלת בשולחן

ילדים נולדים עם יכולת לחוש רעב ושובע בהתאם לצרכים של הגוף, אבל מתישהו זה מתחיל להשתבש. וכך, כבר בילדות, השיבוש הזה מוביל לבחירות תזונתיות שנובעות לא פעם מהצרכים הרגשיים ולא מהצרכים הגופניים.
מה שלא פעם מפריע לתהליך הטבעי הזה של הגוף הוא ההורים, וללא ידיעה בכלל שזה קורה. מבלי כוונה יוצא שההתנהלות של ההורים סביב האוכל, מה אוכלים, כמה אוכלים ומתי אוכלים – כל אלו מנתקים את הילדים מהקשבה לגוף שלהם והמנגנונים הטבעיים שלו.

מהם מנגנוני הרעב והשובע הטבעיים?

רעב ושובע הם עקרונות טבעיים של הגוף שנועדו להתאים את הדרך שבה אנחנו מתנהגים סביב אוכל לצרכים האמיתיים שלנו. בבסיס של רעב ושובע עומדת מערכת מורכבת שכוללת חלקים שונים של הגוף שלנו – הקיבה, הלבלב, ושאר חלקי מערכת העיכול, המוח ומערכת העצבים, וכן הורמונים שונים.
אלו מנגנונים שאנחנו נולדים איתם – ובאמת, מרבית התינוקות הבריאים נולדים עם מנגנון רעב ושובע מובהק. תינוקות בוכים בזמן רעב, ומפסיקים לינוק כשהם שבעים. הבעיה היא שכבר מגיל צעיר מאוד ילדים רבים לומדים להתעלם מהסימנים האלו, ומתחילים לערבב בין רעב לבין תחושות אחרות, כמו עייפות, צמא, או חשק למשהו טעים.

מה גורם לילדים להתעלם ממנגנוני הרעב הטבעיים?

אתם מכירים את 'רק עוד ביס ודי' ואת 'אווירון'? ומה עם לתת לילד לאכול חטיף בעגלה כדי שיהיה אפשר לעשות קניות בשקט? וכמובן את 'אם תסיים מהצלחת תקבל קינוח'?
כולנו מכירים את ההתנהגויות האלו, שלא פעם נובעות מרצון אמיתי שלילדים שלנו יהיה יותר טוב – לנסות לשכנע אותם לאכול ירקות (כי הם אולי לא עושים את זה מספיק), אתם רוצים ללמד אותם שלא זורקים אוכל (זה באמת חשוב), ועוד ועוד.
אבל למעשה, הגישות האלו מנתקות את הילדים מלהקשיב לגוף שלהם ולסימנים שהם מקבלים ממנו. אם הקינוח הוא פרס (אחרי שאכלו ירקות), הם לומדים בעצם שקינוח חשוב יותר וטוב יותר מאוכל בריא, ושלאכול ירקות זו משימה שחייבים לעשות רק בשביל לקבל קינוח.
כאשר אתם רוצים שיסיימו מהצלחת כדי 'שיגדלו' ואומרים 'אם לא תאכל יבוא שוטר' – למרות שהם כבר שבעים – הם לומדים להעמיס עוד ועוד על גופם הקטן. ואז, במקום שארוחה תסתיים כשהגוף שבע ונינוח, הילד לומד שצריך לאכול עד שהבטן כואבת ומרגישים עייפים.
וכך, התערבות של המבוגרים מתוך רצון טוב עלולה להוביל לפגיעה ביכולת של הילד להקשיב למנגנון הרעב/שובע.

אז איך נכון לפעול מול הילדים?

השלב הבא עכשיו הוא למעשה ללמד את הילד או הילדה שלהם להקשיב לגופם – לזהות מתי הם מרגישים רעב ומתי הם מרגישים שובע (גם אם זה אומר שבתקופה הקרובה הם יאכלו קצת פחות ירקות..).

1
אימא וילדה מדברים על אוכל

דברו עם ילדיכם על רעב ועל שובע, ואיך כל אחד מהם מרגיש

לדוגמה, כשרעבים הבטן מקרקרת וכששבעים התחושה הזו עוברת והגוף מרגיש טוב.
דברו איתם על מצב שבו אוכלים יותר ממה שצריך, כלומר אחרי תחושת השובע, ואיך זה מרגיש. למדו אותם שלא צריך להרגיש רע אחרי האוכל או שהאוכל נמאס

2
ילד עצוב יושב בשולחן

למדו גם אתם את הסימנים של ילדיכם

לא פעם יש בלבול, אצל ילדים ואצל מבוגרים, בין כעס ועצבנות ובין רעב. לפעמים הילד לא ישים לב שהוא רעב, וזה המקום שלכם להזכיר לו.
שימו לב גם מתי הם שבעים – ילדים רבים מתחילים להראות שעמום מהאוכל או מתחילים לשחק איתו כשהם שבעים. במצב כזה, גם אם נשארה עוד חביתה על הצלחת, הימנעו מלהכריח אותם לסיים.

3
אבא ובן שמחים בארוחה משפחתית

לא תמיד צריך להסכים לחטיפים ולנשנושים

נסו ליצור זמנים קבועים לאכילה, אך במהלכם אפשרו לילד לאכול כמה שהוא מרגיש צורך

4
אבא וילד מסדרים קניות

חלוקת אחריות – ביניכם ובין ילדיכם

אחריות ההורה מתבטאת בהקפדה על סוג ואיכות האוכל הנכנס הביתה ואל תוך המסגרות החינוכיות. היא גם כוללת הקשבה לילדיכם והבנה של הצרכים שלהם.

לילד יש אחריות על האכילה – לומר מתי הוא או היא מרגישים רעב, ובאחריות שלהם לאכול בהתאם לכמויות שהגוף שלהם דורש.

איך האוכל משפיע על מנגנוני הרעב והשובע?

אמנם ההתנהלות שלכם כהורים משפיעה על היכולת של הילד להקשיב לצרכים של גופו, אבל גם לבחירות התזונתיות יש השפעה. צריכה מרובה של מזון תעשייתי, זה שמכונה 'אולטרה-מעובד', גם כן משפיעה על המנגנונים הבסיסיים האלו של הגוף.
מאכלים עתירי קלוריות, סוכר, שומן ומלח – מזון מהיר, חטיפים, עוגיות, דגני בוקר מתוקים וכדומה, מפריעים לגוף שלנו לחוש תאבון למאכלים בריאים ומזינים, וגורמים לנו לרצות לחזור אליהם שוב ושוב, וגם מקשים עלינו להפסיק לאכול כשאנחנו שבעים. מזון עם הרבה סוכר ופחמימות פשוטות (כמו אלו בקמח לבן, פסטה וכדומה) משביע לזמן קצר יחסית, וכל אלו יוצרים מעגל שמשבש את דפוסי האכילה הטבעיים.

אבל זה כל מה שהילד אוכל! מה עושים עכשיו?

קודם כל, שינויים בתזונה לא קורים בבת אחת. זה תהליך שאתם, הילד שלכם, והמשפחה כולה בעצם, צריכים לעבור לאט לאט.

  • הכניסו בהדרגה אפשרויות בריאות יותר לתפריט המשפחתי, וצמצמו את אלו שפחות. אם בהתחלה ילדיכם אכלו כל יום מזון מעובד, נסו לרווח מעט בין הימים
  • עודדו אותם לאכילה מסודרת, ליד השולחן ועם כל המשפחה
  • נסו 'לשווק' באופן חיובי את המאכלים הבריאים. הימנעו מליצור קשר בין המילה 'בריא' ל'לא טעים'. וכמובן – שוקולד הוא לא פרס על זה שאכלו גזר.
  • ואם כל זה לא עוזר, אם אתם מודאגים שהילד לא אוכל בצורה טובה ובריאה ולא מצליחים לשנות את זה, אולי זה הזמן לפנות לייעוץ מקצועי אצל תזונאי/ת ילדים.

זכרו – כאשר אתם מעודדים את ילדיכם להקשיב לגוף שלהם ולצרכים שלהם אתם עוזרים להם לפתח מערכת יחסים בריאה עם אוכל, שתלווה אותם להמשך חייהם. התייחסו יחד איתם לתחושות הגוף שלהם, ובצעו יחד איתם בחירות תזונתיות טובות יותר. עם מעט סבלנות ועקביות תוכלו לעזור לילדכם לפתח הרגלים בריאים יותר.

חשבנו שיעניין אותך