אפליקציית כושר שעוזרת לכם לשמור על הבריאות ועל הדרך לקבל הטבות שוות! חפשו באתר
גיל ההתבגרות עלול להיות מאתגר ולעורר 'רכבת הרים' רגשית של ממש, אשר מובילה להתנהגויות סוערות (או לחילופין – להסתגרויות). לעיתים הן מתאימות לגיל ויחלפו מעצמן, אך הן יכולות להיות גם ביטוי של משהו עמוק יותר הדורש התייחסות מקצועית
תקופת גיל ההתבגרות יכולה להיות טעונה מבחינה רגשית, ולכלול התמודדויות שונות אשר עשויות להשפיע על ההתנהגות של המתבגר – שינויים חברתיים, קשיים בבית הספר, קשרים עם בני/בנות זוג, ועוד.
כל אלו מגיעים בתקופה רגישה – מאפייני גיל ההתבגרות כוללים שינויים גופניים ורגשיים, אשר במקביל אליהם המתבגר/ת שלכם מתחילים לבסס את העצמאות שלהם בחייהם ומנסים לבדוק את הגבולות – שלהם, אבל בעיקר שלכם ההורים ושל שאר האנשים שסביבם.
ואיך זה נראה בפועל? כעסים וריבים איתכם ההורים (לפעמים בלי שבכלל אתם מבינים מדוע), הסתגרויות בחדר, יוצאים עם חברים עד שעה מאוחרת, מסרבים ללכת לבית הספר, חווים טלטלה רגשית מכל ריב, ועוד ועוד דוגמאות של מצבי רוח והתנהלויות שלא פעם מדירות שינה מעיניכם, ההורים.
התשובה הקצרה היא 'תלוי'.
ראשית, זה טבעי מאוד שאתם, ההורים, תהיו מוטרדים בנוגע לילדיכם המתבגרים. הורים רבים מתקשים לקבוע מתי התנהגות מסוימת אצל ילדיהם המתבגרים היא נורמלית, ומתי היא עלולה לייצג תסמינים של דיכאון.
נסו להיזכר בתקופה בה אתם הייתם מתבגרים. רוב הסיכויים שגם אתם עברתם דברים דומים, ניסיתם לפלס את דרככם כאדם עצמאי ופחות להיתלות בהוריכם, חוויתם שינויים רגשיים – מפסגות אושר ועד לעצב עמוק.
סביר להניח שהתמודדתם מול חוויות חדשות, שלא פעם הובילו לתחושת אכזבה ועצבות. זה יכול להיות מריבה קשה עם חבר/חברה, שיברון לב, קשיים בהגעה להישגים (בבית הספר או בחוגים), ועוד.
ובאמת, עצבות היא חלק טבעי ממנעד הרגשות של בני האדם. תחושת העצב מגיעה בפרקי זמן שונים, אך בין לבין יש רגעים רגועים יותר, רגעים בהם אפשר לצחוק, רגעים בהם מנחמים, או מרגישים טוב יותר.
עם זאת, יתכן וההתנהגויות שלהם אינן מוסברות רק על ידי עצבות נקודתית, אלא מצביעות על דכאון קליני. דיכאון קליני אינו רגש חולף, אלא מצב נפשי מורכב, הדורש טיפול.
דיכאון מג'ורי (או דיכאון קליני) הוא מצב אשר עלול להשפיע עמוקות על החיים של מי שסובל ממנו – ילדים, מתבגרים ומבוגרים כאחד. עם זאת, הוא בר-טיפול, ובסיוע פסיכותרפיה וטיפול תרופתי (בעת הצורך) ניתן להגיע להקלה משמעותית בתסמינים ולשיפור התפקוד.
דיכאון עלול להתבטא קצת אחרת בין אדם לאדם, ובפרט כאשר מדובר בילדים ובבני נוער. לדוגמה, פעמים רבות דיכאון אצל מתבגרים יתבטא פחות בעצב האופייני למבוגרים, ויותר בכעס, התפרצויות, והסתגרות.
אבחנה של דיכאון מג'ורי ניתנת לרוב כאשר לכל הפחות חמישה מתוך התסמינים הבאים מופיעים לאורך מרבית היום, ולמשך כל יום (או כמעט כל יום) במשך שבועיים לפחות.
מצב רוח ירוד או עצוב במשך מרבית שעות היממה מהווה את אחד מהתסמינים העיקריים של דיכאון. בנוסף, עצב אצל מתבגרים עשוי להתבטא דווקא בצורה של כעס ותסכול. המתבגר עלול להרגיש שלאחרים לא אכפת ממנו, להרגיש שהכל 'לא הוגן' ולחוש חסר אונים או שהוא/היא מאכזבים את הסביבה. יכול להיות שהוא/היא יתארו את מצב הרוח שלהם כעצבנות, חוסר שקט, או אפילו שעמום תמידי. יתכן והם גם יטו ליזום מריבות, להתווכח ולהתבטא באופן שלילי.
איבוד עניין בפעילויות שגרמו להם להנאה בעבר – תחביבים, ספורט, חברים, וכדומה.
המשקל והתאבון עשויים להיות מושפעים ממצב של דיכאון – לרדת או לעלות. במידה וילדיכם עדיין בתקופת הצמיחה, יתכן והשינויים לא יתבטאו בירידה במשקל אלא בעצירה בגדילה.
דיכאון עשוי להוביל לשינה מרובה, או לשינויים בדפוסי השינה – לדוגמה קשיים בהירדמות, התעוררויות מרובות מהשינה, ועוד. בנוסף, הם עשויים לחוש עייפות לאורך היום, ללא תלות במשך שינת הלילה
תחושת עייפות שכיחה מאוד בדיכאון, עם וללא הפרעות שינה. הם עשויים להרגיש כאילו הם חייבים לנוח במהלך היום, וכאילו כל הגוף עייף וכבד.
הם עלולים לחוות קשיים בריכוז, קושי בקבלת החלטות, וחוסר יכולת להתחיל או להשלים משימות. כל אלו בהחלט עשויים להתבטא בקשיים בלימודים. אי שקט, או לחילופין – איטיות: יתכן וניתן יהיה לראות שינויים בצורה שבה הם בדרך כלל מבצעים פעולות שונות. הם עשויים להניע בעצבנות את הרגל באופן קבוע, ללכת בקצב מהיר יותר, וכדומה. לעומת זאת, הם עשויים להראות את ההתנהלות ההפוכה, כך שהכל הופך לאיטי יותר – החשיבה, הדיבור, ותנועות הגוף.
מתבגרים הסובלים מדיכאון חשים פעמים רבות כנחותים, חסרי ערך, או ככישלון. לא פעם אתם, ההורים, לא תדעו אם ילדיכם חש כך. עם זאת, יתכן ותוכלו לראות רמזים: הם יהיו ביקורתיים מאוד כלפי עצמם, יתקשו לראות נקודות חיוביות בעצמם, יבטאו תסכול אישי, יאשימו את עצמם באירועים שלא באשמתם, ולא ירצו להתנסות בדברים חדשים מחשש לכישלון.
אחד המצבים השכיחים יותר בדיכאון הוא גם התסמין שצריך להדליק לכם את כל הנורות האדומות ולפנות לעזרה.
דיכאון עלול להוביל למחשבות חוזרות על מוות, התאבדות, ופגיעה עצמית. זה נובע מתוך מצוקה, מתחושת סבל קשה, וממחשבה שזו הדרך לעצור את הקושי.
חשוב לדעת שהתערבות בזמן בהחלט יכולה למנוע מצב כזה. לכן, במידה והמתבגר/ת שלכם מדברים על כך שיפגעו בעצמם או בחייהם, נוטים לדבר על מוות או על התאבדות, אומרים שהם מהווים נטל על אחרים, מרגישים חוסר תקווה, מתבודדים באופן קיצוני – חשוב מאוד לפנות באופן מיידי לעזרה.
מאוד יכול להיות שחלק מהנקודות שציינו הופיעו בשלב כזה או אחר אצל ילדיכם. עם זאת, זה לא בהכרח אומר שהם בדיכאון, ויתכן שמדובר במשהו זמני. על מנת לסייע לכם להבדיל, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
כלומר עד כמה ההתנהגות של הנער/ה קיצוניים.
לדוגמה, מתבגרים רבים עשויים לישון למשך 9-10 שעות בלילה מבלי שזה יהווה מקור לדאגה. עם זאת, אם הם ישנים למשך שעות מרובות מאוד, או במהלך היום, יתכן ויש מקום לבדוק את הנושא. גם ההיפך הוא הנכון – אם אתם שמים לב שהם לא ישנים מספיק, זה גם כן עשוי להיות ביטוי של דיכאון.
האם הקושי הוא רק לימודי? רק חברתי? האם ההתנהלות שלהם פוגעת בכל תחומי חייהם?
בהחלט יתכן שבבית הספר יציינו כי ילדיכם מופנם יותר מהרגיל, אך אם הוא או היא עדיין מרגישים נינוחים וחופשיים בבית ועם חברים, סביר להניח שלא מדובר בשינויים הנובעים מדיכאון.
לעומת זאת, אם מילדים פתוחים וחברותיים הם הפכו לסגורים ושתקנים גם בבית הספר וגם בבית, והתרחקו ממעגל החברים שלהם, יתכן ויש מקום לברר מה הסיבה לכך.
האם הם רק סביב אירוע ספציפי, לדוגמה בעקבות פרידה מבן/בת זוג או ריב עם חבר/ה? אלו אירועים אשר מתבגרים עלולים להגיב אליהם בעוצמה רגשית, ומובן אם יחושו קשיים ועצבות למשך מספר ימים.
עם זאת, במידה והתסמינים נמשכים לאורך תקופה – למעלה משבועיים ללא שינוי, זה עשוי להיות סימן של דיכאון.
כאשר קיימת מצוקה נפשית משמעותית, המשפיעה על תפקוד הנער/ה, רצוי לפנות לייעוץ של גורם מקצועי. ניתן לתאם תור עם רופא המשפחה או רופא הילדים להתייעצות ראשונית, וניתן גם לפנות לפסיכולוג/ית ו/או פסיכיאטר/ית.
במרבית המקרים של דיכאון וחרדה, הטיפול המומלץ ביותר כהתחלה הוא טיפול פסיכותרפי. שיחות קבועות עם פסיכולוג/ית או מטפלים רגשיים בהחלט עשויים להקל ולסייע. בנוסף, לא פעם ההמלצה עשויה לכלול גם טיפול תרופתי, בנוסף לטיפול הפסיכותרפי.
חשוב לציין כי במקרה ואתם מזהים כי ילדיכם בסכנה או עלולים לפגוע בעצמם, יש לפנות להערכה פסיכיאטרית. ניתן לפנות 24 שעות ביממה למיון פסיכיאטרי לצורך הערכת מידת הסכנה לכך.
בין אם ילדיכם סובלים מדיכאון ובין אם לא, לכם ההורים קיים תפקיד חשוב בליווי שלהם סביב האתגרים מולם הם ניצבים.
אם הם יראו בכם, ההורים, כדמויות שניתן לסמוך עליהן ברגעי קושי ומשבר, ילדיכם ירגישו עטופים יותר וכי הם לא לבד. בנוסף, כך גדלים הסיכויים שהם יפנו אליכם בעת מצוקה או סכנה.
חשוב לזכור שגם למצב הרגשי ולפניות של ההורים ישנה השפעה על בריאותם הנפשית והרגשית של המתבגרים. חשוב שאתם, ההורים, תדאגו לצרכים הפיזיים והרגשיים שלכם על מנת שתהיו זמינים רגשית עבור ילדיכם.
כאשר אתם, ההורים, שרויים תחת מתח, הבית כולנו סופג אווירה עצבנית או מודאגת המקרינה גם על המתבגרים. אין כל מניעה מכך שגם אתם תפנו לטיפול רגשי בעת הצורך על מנת לקבל כלים מתאימים שיאפשרו לכם להתמודד טוב יותר עם התקופה הקרובה בבית.
אמנם מתבגרים נוטים להימנע משיח רגשי עם הורים, אך בכל זאת חשוב לעשות את המאמץ לכך. אם אתם חוששים בנוגע להתנהלות שלהם, אנו ממליצים לנסות וליישם את הנקודות הבאות:
לסיכום, גיל ההתבגרות הוא תקופה מאתגרת – הן למתבגר והן לכם, ההורים. על מנת לסייע להם להתמודד עם התקופה הזו, חשוב לנסות ולהבין מה הגורם העומד מאחורי הקשיים אותם הם חווים, תוך מתן תשומת לב לאפשרות שיתכן והם זקוקים לסיוע מקצועי.
בין אם הם זקוקים לעזרה נפשית ובין אם לא, ישנה חשיבות גדולה למידת המעורבות שלכם. הליווי שלכם עשוי להשפיע רבות על היכולת שלהם לצלוח את התקופה הזו בצורה הטובה ביותר.
