אחד הדברים החשובים בעת הזו הוא יצירת קשר איכותי, תומך ומאזן עם הילדים שנחשפו לטראומה. להלן הנחיות שיעזרו לכם לעשות את זה נכון
נראה שאין אדם בוגר בימים אלו שלא חווה טראומה מהמצב במדינה. וככל שלנו המבוגרים לא תמיד פשוט לתקשר את הרגשות המבלבלים שאנו חווים החוצה, המצב נהיה קשה על אחת וכמה וכמה כשמדובר בילדים שלנו.
טראומה שוברת את הרצף הנפשי והתפקודי והאירוע העוצמתי לא מצליח להיקלט באופן תקין. במצב זה אונה פרונטלית מתנתקת והשליטה עוברת לאיזורים הישרדותיים עם טעינה רגשית מציפה ועוררות קשה של הגוף.
המטרה בשיחה בשלב הטראומתי היא להוציא את האדם ממצב סטרס, להחזיר אותו לרצף התפקודי ולהפחית סיכוי ל- PTSD (פוסט טראומה). בשלב הזה חשוב להבין שאף אחת מהתגובות הראשוניות איננה תגובה פוסט טראומטית, אלא תגובות נורמליות לאירוע לא נורמלי, כמו זה המתקיים עכשיו.
קיימים מספר מודלים מומלצים שונים שניתן לבחור בינם, ולפעול על פיהם.
נרמול, תיקוף ותקווה.
הדגשת האפשרות להתחבר לסגנון התמודדות שנגיש לי ונכון לי.
על פי מודל זה ההתערבות נועדה ליצירת מחויבות על ידי הדגשת "אני כאן איתך", עידוד לפעילות יעילה על ידי שאלת שאלות כמו "מה אתה הולך לעשות עכשיו?" ועידוד פעולות כמו "תתקשר", "תספור". בשיטה זו גם משתמשים בשאלות מחייבות מחשבה שמעבירות ממצב של הצפה רגשית לחיבור קוגניטיבי. אפשר לעשות את זה בעזרת שאלות כמו למשל: "איך קוראים לילדים/חברים שלך? מה הם אוהבים לעשות? או איפה אתה הולך לישון הלילה? ובעזרת שאלות שמסייעות בהבניית האירוע כמו למשל: מה היה? מה קורה עכשיו? מה יהיה?
ישנם גם מודלים ששמים דגש על גוף, שגרה, שכל, רגש, משפחה, אמונה ערכית או דתית משמעות, חברות ועל דמיון בעזרת משחק, הומור ואומנות.
להזכיר לו שיש צורך ביצירת איזון בין תמיכה, הכלה ותיקוף לבין גבולות ודחיפה לתפקוד תוך שימוש באמפתיה וזיהוי המקום שלנו כהורים.
באם קיימת דאגה לגבי המצב הנפשי, יש לפנות להתייעצות ראשונית עם רופא הילדים או המשפחה, בהתאם לצורך לפנות לשירותים הפסיכולוגיים ולשירותי בריאות הנפש של הקופה. במקרה חירום של אובדנות או מסוכנות יש לפנות באופן מיידי להערכת חירום במיון.