אפליקציית כושר שעוזרת לכם לשמור על הבריאות ועל הדרך לקבל הטבות שוות! חפשו באתר
"חרדה", כפי שהיא מכונה בשפת היום יום, הינה רגש טבעי מוכר ונפוץ, המתקשר בעיקר לתחושת פחד יוצאת מגדר הרגיל
"חרדה", כפי שהיא מכונה בשפת היום יום, הינה רגש טבעי מוכר ונפוץ, המתקשר בעיקר לתחושת פחד יוצאת מגדר הרגיל. תחושת חרדה הינה ההרגשה שיש לנו לפעמים כשאנו חשים בסכנה, כשצופים בקטע מפחיד בסרט, כשאנו מודאגים מאוד מתוצאה לא רצויה או מאכזבת. זו התחושה שקיימת לפני מבחן, או המבוכה שאפשר לחוש בעת דיבור מול קהל ובכל חשש מכישלון. בדרך כלל החרדה היא תהליך טבעי ובריא, שגורם לנו להגיב למצבים משתנים בצורה מתאימה, ולהצליח לעבור משוכות שהחיים מזמנים בפנינו.
עם זאת, חשוב להפריד בין תחושת חרדה חולפת, לבין מצב שמאובחן כ"הפרעת חרדה", שההתייחסות אליו צריכה להיות רצינית ומקצועית. חשוב להבין כי הפרעות חרדה נחשבות כהפרעות נפוצות מאוד בקרב האוכלוסייה הכללית, כשבמחקרים אפידמיולוגים נמצא כי בבכל שנה בין 17 ל - 24 אחוז מהאוכלוסייה הנבדקת סובלים מהפרעת חרדה. מדובר ב "מועדון חברים" מכובד ולא קטן, שלרבים סיכוי להשתייך אליו מתישהו בחייהם.
הפרעות חרדה, להבדיל מחרדה טבעית, הינן מצבים רפואיים בהם קיימת חרדה כביטוי מרכזי, אך בדרך כלל עוצמתה מוגברת ואינה תואמת לסיטואציה. היא פוגמת באיכות החיים, גוררת סבל ומשפיעה על דרגת התפקוד. בהפרעת חרדה קיימת תחושת פחד גם במצבים בהם אין סכנה אמיתית או שהסכנה אינה בדרגה גבוהה כעוצמת הרגש. הפרעות אלו מופיעות באופן ספונטני או לאחר אירועים שונים, הן יותר נפוצות בנשים, וקיום רקע משפחתי של חרדה מעלה הסיכוי לסבול מהן. בין המצבים הגורמים לעלייה בתחושות החרדה ובסיכון לפתח הפרעת חרדה נמצאים מצבים מורכבים כמו מתיחות ביטחונית, אירועים מטלטלים בתוך המשפחה וכיוצ"ב.
הסימנים הגופניים של התקף חרדה אצל ילדים כוללים, כמו אצל מבוגרים - עוררות יתר, כאבים בחזה, דפיקות לב, יובש בפה, תכיפות מתן שתן גבוהה, כאבי בטן ועוד. הסימנים הפסיכולוגים והחשיבתיים כוללים דאגה מוגברת, חשש, פחד, חוסר ביטחון, ראייה קטסטרופלית, העצמה של מחשבות שליליות (להפוך עכבר לפיל), מצוקה שמתבטאת ברצון לקבל הגנה והעצמה של פחדים.
הסימנים ההתנהגותיים כוללים התנהגות חששנית, נטייה להיבהל והימנעויות שונות. זהו ניסיון להגן על עצמי מפני מה שנתפס כמצבי סכנה. ילדים הסובלים מהפרעת חרדה יכולים להימנע משינה אצל חברים, לסרב ללכת לבית הספר או לחוגים, להימנע מיציאה מהבית מחשש לבושה או סיכון, להימנע מיצירת קשרי חברה מחשש לאכזבה, או להימנע מדיבור על מחלות בשל החשש מהן. כמו כן, יתכן וילדים הסובלים מחרדה יסבלו מבעיות שינה, הרטבת לילה ועוד. הסימנים הנ"ל יכולים להופיע גם במצבים של בריאות וגם במצבים של חולי. אנחנו מתייחסים אליהם כהפרעה רפואית רק כאשר הם מופיעים בעוצמה גבוהה, משך הבעיה ארוך ממספר שבועות וכאשר הסימנים וההפרעה גורמים לסבל ופוגמים ברמת התפקוד הבסיסי.
ילדים מבינים היטב את האירועים הסובבים אותם, אך בדרך כלל הם מגיבים להם באופן שונה מהאופן שבו המבוגרים מגיבים אליהם. הרבה פעמים הילד לא יצליח לדבר או אפילו להבין את התחושות הקשות שהוא חווה, אך הוא יפנים את הקושי ואת החששות באופן בלתי מודע, כך שהן יצופו בדרכים שונות על פני השטח.
חרדות ילדים יכולות להופיע כתגובה למצב ביטחוני מורכב, במיוחד אם הילד מתגורר באזור בו מצב זה מורגש – אזעקות ליליות יכולות בהחלט לגרום לילד לחוש במצוקה, גם אם לא ידבר על כך. כמו כן, אירועים משמעותיים כמו פטירה של קרוב משפחה, גירושין של ההורים וכיוצא בכך, יכולים לגרום לחרדה אצל ילדים. צריך לזכור שלא תמיד נוכל למצוא את הגורם הישיר להתקף חרדה אצל ילדים, אך תמיד יש להניח שקיים גורם או גורמים כאלו ושהילד לא "ממציא" פחדים וחרדות באופן מניפולטיבי, רק כדי להשיג את תשומת ליבנו כהורים.
פחדי ילדות שלא עובדו באופן נכון (על ידי ההורים או איש מקצוע), יכולים גם הם להוביל למצב של חרדה. כך, ניתן למצוא פחד ממוות אצל ילדים, שיכול להוביל לחרדה מתמשכת. בין אם הפחד נובע ממפגש קרוב עם מוות בסביבה הקרובה, ובין אם הוא נובע מסיבה אחרת, יש לעודד את הילד לדבר על הפחד ולעזור לו, כדי למנוע התפתחות של חרדה.
קיימים מספר תמונות קליניות להפרעת חרדה, בינן:
האפיון הבולט של הפרעת אימה הינו התקפים קצרים של תחושת אימה או פאניקה אינטנסיבית, פחד להשתגע או לאבד שליטה. התקף כזה מלווה בלחצים בחזה, דפיקות לב, גלי חום, סחרחורת, בחילה, תחושת פרפרים בבטן ולעיתים נימול או זרמים בידיים.
התחושה באותם 10-20 דקות של ההתקף נוראית למרות שאין סכנה בקיום התסמינים.
בדרך כלל ילדים במצב זה חוששים מאירוע בריאותי. עם הזמן מתפתח דפוס חשיבה של חשש ודאגה מהתקפים נוספים ושינוי הימנעותי בהתנהגות: חשש לצאת מהבית למקומות פתוחים או ציבוריים (אגורהפוביה) והסתגרות. אצל אחרים מופיע דפוס של פניות רבות לבדיקה עקב חשש ממחלות (במצבים אלו עדיף להציע שמדובר בביטוי גופני למתח או לחרדה מאשר לומר "אין לך כלום"), עם הזמן יתכן דיכאון משני. בדרך כלל המהלך נמשך מספר חודשים ופוחת או נעלם. בעתיד יתכנו הישנויות חוזרות, בדרך כלל פחות עוצמתיות. טיפול יקצר את משך ועוצמת הבעיה.
בהפרעה זו הביטוי העיקרי הוא דאגה. דאגה וחשש בדרגה גבוהה, מוגזמת ומתמשכת. בנוסף לדאגנות ישנם גם תחושת מתח גופני ונפשי גבוהה, סימפטומים גופניים של עייפות כאבי גב וכתפיים, מתח שרירים גבוה, תלונות על מערכת העיכול, קשיי שינה וקושי לנוח ולהירגע עקב תחושה שיש להיות "על המשמר" ודרוכים כל הזמן.
ילדים הסובלים מהפרעה זו יחששו לסובבים אותם. ייתכן והם יסרבו להישאר לבד בבית מחשש שמא יקרה משהו רע להורים, או שידאגו באופן יוצא דופן לאחים שלהם.
בדרך כלל הילד לא מרגיש שמדובר בבעיה ורואה עצמו כמגיב באופן ראלי לסכנות הסביבה. למעשה ההפרעה הופכת להיות אפיון אישיותי - "היא פשוט תמיד מודאגת, תמיד מוצאת סיבות לחשוש".
במקרים רבים יהיה גורם ספציפי שיעורר את החרדה אצל הילד. כך למשל, יש ילדים שכשיבקשו מהם לדבר בכיתה תתפרץ החרדה, כשיזדקקו להשתמש בשירותים במקום לא מוכר וכיוצא בזה. פוביות מוכרות אחרות הם פחד-גבהים (אקרופוביה), פחד ממים או פחד מחיות.
ילדים הסובלים מהפרעה זו יפתחו מערכת של פעולות חוזרות באופן כפייתי. מטרת הפעולות היא התמודדות בלתי רציונלית אך מלווה בשכנוע רב שחזרה על פעולה מסוימת תוכל למנוע מקטסטרופה להתרחש. המחשבות המטרידות והמדאיגות חוזרות באופן אינטנסיבי (למשל - הילד חושש לחלות במחלה קשה או שסובביו יחלו בה), והילד משוכנע שרק הפעולה המסוימת שהוא חוזר עליה תמנע את אותה התרחשות. הטקסים שהילד מאמץ יכולים להיות קשורים למושא הדאגה (למשל – רחיצת ידיים חוזרת כהגנה מפני מחלות, טקס נעילת דלתות כהגנה מפני פורצים וכיוצ"ב.
סוג נוסף של הפרעות חרדה מקושר להתנהגות חברתית מובהקת. ילדים הסובלים מהפרעת חרדה חברתית יחוו בצורה חזקה מאוד את החשש והפחד מאינטרקציות חברתיות מסוימות. יש ילדים שהחרדה תתעורר אצלם מכל השתתפות בסיטואציה חברתית הכוללת זרים, ויש כאלו שיחוו את החרדה בסיטואציות מסוימות – דיבור בפני קהל, אכילה במקום ציבורי, שימוש בשירותים ציבוריים ואפילו מענה על שאלה בכיתה.
ישנה הפרעה ייחודית בשם מיסופוניה ('שנאה לרעש'), שהיא סוג של הפרעה נוירופסיכולוגית המובילה לרגישות שמיעתית. אצל ילדים הלוקים במיסופוניה, מתפתחת חוסר סבילות קיצונית לשמיעה של קולות מסוימים, המשתנים בין ילד לילד. שמיעה של הקולות הללו יכולה להוביל את הילד לתגובת חרדה או סטרס קיצוניים.
אם הצלחתם לזהות שילדכם סובל מחרדה, עשיתם כבר המון! אנחנו תמיד רוצים לעזור לילדנו, אבל לא תמיד יודעים איך. במקרה של התקפי חרדה, מכל סוג שהוא, נדרשת עזרה מקצועית. אחרי שתעברו אבחון באחד ממרכזי התפתחות הילד בלאומית, נוכל להציע לכם מגוון של טיפולים שיעזרו לילד לצלוח את האתגר ולהתמודד עם התקפי החרדה באופן מיטבי. בדרך כלל, הטיפול בחרדה מחולק לשניים: טיפול שיחתי פסיכותרפי וטיפול תרופתי. עם זאת, במקרים של חרדות אצל ילדים נרצה לתת גם הדרכת הורים כדי להעניק לכם את הכלים להתמודד ולעזור לילד בעצמכם. זכרו שבסופו של יום אתם הדמות הכי מוערכת על ידי ילדכם, ולכם יש את האפשרות הטובה ביותר לסייע לו ולתת לו נחמה והכלה מול האתגרים איתם הוא מתמודד.
אפשרויות טיפול בחרדות אצל ילדים הינן:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי הינו טיפול קצר מועד שמבקש לתת לילד כלים להתמודדות עם דפוסי החשיבה המולידים את החרדה. התפיסה העומדת מאחורי הטיפול היא שהתפתחות של התקפי חרדה מונעת משימוש לא בריא בדפוסי חשיבה שליליים. המטפל מנסה לעבוד עם הילד בדיוק על התהליך הזה, ולאפשר לו להימנע מאותם טריגרים וכיווני מחשבה ש"מפילים" אותו כל פעם מחדש לעבר החרדה.
המטרה בטיפול השיחתי הוא ללמוד לחיות לפי החיים ולא לפי החשש מהסכנה, וכמובן להפסיק את הבעיה. הטיפול הפסיכותרפי הדינמי מניח שלכל הפרעה יש שורשים עמוקים בנפש של הילד, ושכדי לעזור לו אנחנו צריכים לעזור לו לחשוף את השורשים הללו. המטפל משתמש בכלים של משחק ושיחה כדי לחתור להבנה עמוקה ומשותפת, יחד עם הילד, של עולמו הפנימי. חשיפת החלקים החבויים מאפשרת לילד "להתנקות" באופן זה או אחר מהרגשות השלילים שמולידים אצלו את החרדה.
טיפול קבוצתי נערך בתוך קבוצה של ילדים הסובלים מהפרעה דומה. בתהליך, נפגש הילד עם חברים אחרים הסובלים מתסמינים דומים. הכח של הקבוצה לעבד את ההתמודדות ולנרמל אותה, יכולים לאפשר לטיפול לעבוד בצורה שיתופית. במהלך הטיפול הקבוצתי הילדים משחקים אחד עם השני, יוצרים, ומשוחחים.
כאמור – הדרכת הורים היא כלי טיפולי חשוב מאוד במקביל לטיפול הפרטני או הקבוצתי. הכח שלכם כהורים לתת לילד בדיוק את מה שהוא צריך, אינו שנוי במחלוקת. התפקיד של הדרכת ההורים היא לשתף את ההורים בנסיון של המטפל ולתת להם כלים להתמודד עם הסיטואציה המורכבת, ולנסות לאפשר להם להתמודד טוב יותר עם החרדות של הילד. טיפול משפחתי כולל גם מפגשים עם שאר בני המשפחה בנסיון להפוך את התהליך לתהליך אינטראקטיבי. בני המשפחה לומדים איך לחזק אחד את השני דרך האינטראקציות המשותפות, ולהוות עוגן של יציבות מול הסביבה המאיימת.
במקרים של חרדה קיצונית, ניתן לשקול לתת לילד סיוע תרופתי. טיפול תרופתי כולל תרופות נוגדות חרדה ודיכאון לדוגמא פרוזאק, רסיטל, ויפקס אותן נוטלים באופן קבוע למשך חודשים עד שנים. קבוצה זו נקראת נוגדי דיכאון ובד"כ משתמשים בתכשירים אשר חוסמים סרוטונין סלקטיבית. השפעתם המטיבה מופיעה אצל רוב המטופלים אחר חודש טיפול רציף. אחרים יזדקקו לניסיון טיפולי בתכשיר אחר מהמשפחה. טיפול זה יש להמשיך גם לאחר השיפור למשך חצי שנה עד שנתיים, ולעתים יותר.
קבוצת תרופות אחרת הינה תכשירי ההרגעה נוגדי החרדה (בנזודיאזפינים). ביניהם נמצא את הוואליום, הקלונקס, הלוריוון. תרופות אלו ישפיעו תוך שעה-שעתיים על כל סוג של חרדה -בין אם טבעית, ובין אם פתולוגית, כחלק מהפרעת חרדה. עדיף להשתמש בם למשכי זמן של 2-6 שבועות בלבד או לסיטואציות ספציפיות בהן החרדה גוברת.
בעוד שברוב הפרעות החרדה קבוצת התרופות הראשונה מועדפת (קבוצת נוגדי הדיכאון) - בהפרעת חרדה כוללנית טיפול הבחירה התרופתי הינה דווקא התכשירים האחרונים ולמשך זמן ארוך, במקביל לטיפול פסיכותרפי וטכניקות הרפיה. הצלחת הטיפול גדולה יותר בשילוב טיפול פסיכותרפי ותרופתי.
*חשוב לדעת שעבור חלק מהילדים יהיה צורך בטיפול קבוע בתרופות לחרדה שבעזרתן ניתן לחיות ולתפקד היטב ללא בעיה. דומה הדבר לטיפול קבוע בלחץ דם או בכולסטרול גבוה. גישה ביקורתית או מאשימה כלפי הילד או כלפי הוריו, על כך שהוא משתמש בתרופות לטווח ארוך, אינה במקומה. יש לראות בכך טיפול רגיל בבעיה רפואית שאינו דורש התייחסות סטיגמטית אחרת. אין הדבר שולל דיון תקופתי עם הרופא המטפל לגבי התועלת או ההפסד שבהמשך הטיפול.
הדבר הראשון שחשוב להגיד הוא שגם אם נראה שהילד סובל מאוד, תמיד כהורים נוכל לעזור ולנחם. קשה מאוד לצפות בילד שלנו במצוקה, אבל צריך לזכור שהתפקיד שלנו הוא להגן ולשמור על הילד, ובוודאי שלא להאשים אותו במה שקורה אצלו בפנים. עוד משהו שצריך לזכור הוא שכמו שהילד לא אשם במה שעובר עליו, גם אנחנו כהורים לא אשמים בכך.
הכי חשוב, ברגע שהבנו שהילד סובל מהחרדות שלו, לעודד את הילד לשתף אותנו. אם נצליח כהורים לגרום לילד להיפתח ולשתף, נוכל למנוע ממנו את הבדידות שבמצב החרדה. השיתוף עצמו, ביחד עם החיבוק של ההורים, יכול בעצמו להפיג פעמים רבות את תחושת החרדה. נסו לשקף לילד את המצב, הסבירו לו לפי הבנתו, ועודדו אותו בכך שמדובר במצב חולף.
אם הילד מוכן להיפתח ולשתף אתכם, נסו להבין גם איך אפשר לעזור לו בפן המעשי. אם ישנם גורמים ספציפיים שגורמים לחרדה להתגבר, נסו להבין האם אפשר לעזור לילד באותן סיטואציות. לפעמים דברים קטנים יכולים לעזור מאוד. מגע פיזי של ההורים יכול לעזור להרבה ילדים, אך יש לשים לב שאנחנו לא כופים עליהם את המגע והקרבה, מה שיכול להוביל לפעמים לאפקט הפוך. כמובן שאם אנחנו כהורים מזהים קושי יוצא מגדר הרגיל, יש לפנות במקביל לגורם מקצוע שיוכל לעזור. בדרך כלל כדאי לפנות לרופא המשפחה, שידע להפנות בשעת הצורך למרכז להתפתחות הילד בלאומית או לגורם מקצועי אחר. זכרו כי אבחון להפרעת חרדה יתבצע על ידי איש מקצוע בלבד!
