חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש”ס – 2000 “מטרתו של חוק זה לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי הנפש, כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו” (סעיף 1 בחוק שיקום נכי נפש בקהילה)
הפניה לשירותים הבאים והשתתפות במימונם:
הפניה למועדונים חברתיים במסגרות רגילות או מיוחדות
כחלק מתכנית השיקום ממנים במקרים מסוימים מתאם העוזר במימוש תכנית השיקום שקבעה הוועדה. מתאם תכנית השיקום עוזר, למשל, לבחור את המסגרות שבהן רוצים להשתלב.
ראשית, יש לקבל הכרה על נכות בשל רקע נפשי. הכרה זו נעשית או כחלק מתהליך לקצבת נכות מטעם הביטוח הלאומי, או באמצעות פסיכיאטר אשר הוסמך לכך.
לאחר מכן יש לפנות לגורם אשר יכול לסייע בבניית תכנית שיקומית אישית והגשתה לוועדת השיקום האזורית.
מבין הגורמים ניתן למנות את קופת החולים, בית חולים פסיכיאטרי, ומטפל פרטי מתחום בריאות הנפש (פסיכיאטר/ית, עובד/ת סוציאלי/ת, מרפא/ה בעיסוק, פסיכולוג/ית, או אח/ות מוסמך/ת).
בהמשך לכך, ועדת סל השיקום תתכנס על מנת לבחון את הבקשה. לאחר אישור הוועדה, המטופל יוכל לבחור את השירותים המתאימים לו מטעם סל השיקום.
במידה ופניתם לוועדת שיקום ואתם סבורים כי החלטת הוועדה אינה מתאימה או אינה תקינה, יש אפשרות לערער תוך 45 יום מקבלת החלטת הוועדה.
הערעור נעשה מול האגף לבריאות הנפש של משרד הבריאות, ובעקבותיו יתבצע דיון בוועדת ערר הנועדה לטפל במקרים אלו.
התפקוד היום-יומי מהווה חלק בלתי מבוטל מתחושות הרווחה והסיפוק האישיים של כל אדם, ועל כן ההתייחסות לכך תופסת מקום חשוב כחלק מגישת הטיפול הכוללת, הרואה את צרכיו המגוונים של כל מטופל.
מחקרים הראו כי מסגרות שיקומיות בקהילה תורמות לשיפור התפקוד, משפרות את תחושת העצמאות של האדם ומסייעות בהתמודדות הנפשית.
התמודדות נפשית יכולה להיות מסע ארוך, ועל כן כאשר ההתערבות השיקומית נעשית בשלב מוקדם היא מאפשרת לסייע עם האתגרים שבדרך, תוך כדי שיפור ושימור מיומנויות חשובות לתהליך.