אפליקציית כושר שעוזרת לכם לשמור על הבריאות ועל הדרך לקבל הטבות שוות! חפשו באתר
שימוש לא מותאם בתרופות מרשם עלול להוביל להתפתחות התמכרות לתרופות מרשם הכרוכה בהשלכות גופניות ונפשיות שליליות.
שימוש לא מותאם בתרופות מרשם (Prescription drug misuse) הינו שימוש בתרופות מרשם בשונה מהאופן בו נרשמו – כולל נטילת מינון גבוה מהרשום, שימוש בתדירות גבוהה מהרשום, שימוש באופן שונה מהרשום (למשל הסנפת כדורים), שימוש בתרופות שנרשמו לאדם אחר או שימוש לצרכים שונים מאלו עבורם נרשמה התרופה (למשל נטילת משכך כאבים לצורך התמודדות עם מצב רוח ירוד). שימוש לא מותאם בתרופות מרשם עלול להוביל להתפתחות התמכרות לתרופות מרשם הכרוכה בהשלכות גופניות ונפשיות שליליות.
המונח המקצועי המקובל כיום לאבחון התמכרויות הינו "הפרעת שימוש". הפרעות שימוש מוגדרת כמצב בו קיים דפוס שימוש בחומר (או התנהגות ממכרת) המוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד ו/או למצוקה משמעותית, כפי שמתבטאים בתסמינים המצביעים על פגיעה בשליטה בשימוש ועיסוק יתר בשימוש, פגיעה תפקודית בתחומים שונים כגון תעסוקה, לימודים, תפקוד חברתי ותפקוד משפחתי, המשך שימוש למרות השלכות גופניות/נפשיות שליליות ועדות לתלות גופנית כפי שבאה לידי ביטוי בסבילות (צורך במינון הולך וגובר על מנת להשיג את ההשפעה הרצויה) ותסמיני גמילה.
חשוב לציין בהקשר של תרופות מרשם שונות, כי חלק מהקריטריונים האבחנתיים להפרעת שימוש יהיו חיוביים במקרים רבים אותם לא נעריך קלינית כהפרעה. לדוגמה – אדם המקבל אופיאטים לאורך זמן לטיפול בכאב יפתח תלות פיזיולוגית כמעט בלי יוצא מהכלל, אך אין הדבר מעיד בהכרח על קיום הפרעת שימוש. מסיבה זו, כאשר אנו דנים בהתמכרות לתרופות מרשם, איתור שימוש לא מותאם (misuse) – נטילה בתדירות או מינון מעבר לרשום, בצורה שונה מהרשום או לצרכים שונים מהרשום, מהווה עדות לסיכון מוגבר להתפתחות הפרעת שימוש.
התרופות השכיחות ביותר אליהן מתפתחת התמכרות הן משככי כאבים אופיואידים, תרופות שינה והרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים (ותרופות דומות הנקראות תרופות Z), ממריצים המשמשים לטיפול בהפרעת קשב וקנביס רפואי. לעתים נראה גם שימוש לא מותאם בתרופות אחרות המשמשות לטיפול בכאב ממקור עצבי (ליריקה, גאבאפנטין), תרופות לטיפול בפרקינסון וכן בהורמוני מין גבריים.
נרשמים בעיקר על מנת להקל על כאבים, במיוחד במקרים של כאב חמור שלא הגיב למענים תרופתיים ולא תרופתיים אחרים. ההמלצות כיום היא שלא לתת תרופות אלה כטיפול ממושך במצבים של כאב כרוני, אך קיימים מקרים רבים בהם זה המצב בפועל.
כוללים בעיקר: אוקסיקודון (החומר הפעיל באוקסיקוד, אוקסיקונטין, פרקוסט, טרג'ין), פנטניל (מדבקות פנטה ודורוג'סיק, אקטיק, אבסטרל), טרמדול וקודאין (רוקסט, קודאקמול).
האופיאטים פועלים על ידי קשירה לקולטני אופיאטים במערכת העצבים להם תפקיד מרכזי בהעברת אותו כאב. לאחר שימוש ממושך באופיואידים נוצרת תלות גופנית בהם והפסקה חדה של השימוש בהם עלולה להוביל לתסמיני גמילה שונים כגון הזעה, רעד, שלשול, הקאה וכאב מפושט. שימוש מופרז באופיאטים עלול לגרום למוות ע"י דיכוי נשימתי, וסיכון זה גדל במיוחד בשילוב עם תרופות או חומרים מרדימים אחרים.
חלק מהתרופות הנפוצות ביותר בשימוש לסיוע מיידי בקשיי שינה או עם תסמיני חרדה הם הבנזודיאזפינים ותרופות Z.
בין התרופות הנפוצות בקבוצה זו: קלונקס, לוריבן, בונדורמין, אסיבל, אמביין ונוקטורנו.
פועלות על ידי דיכוי מערכת העצבים המרכזית באמצעות הפעלה של קולטנים מסוימים מסוג GABA. אף על פי שהן יעילות מאוד לטיפול קצר מועד בבעיות שינה וחרדה, השימוש בהן לאורך זמן מלווה לעתים קרובות בירידה הדרגתית ביעילותן ובהווצרות תלות והפרעת שימוש. שימוש מופרז בתרופות אלה עלול להוביל לבעיות בזיכרון, נפילות חוזרות בקרב קשישים ודיכוי נשימתי שעלול להוביל למוות, בייחוד אם נוטלים במקביל תרופות אופיואידיות.
גמילה מכדורים אלה לאחר משך נטילה ממושך מחייב ליווי רפואי, מאחר ותסמיני הגמילה מהווים סיכון בריאותי בפני עצמם.
משמשים בעיקר לטיפול בהפרעות קשב וריכוז (ADHD), נרקולפסיה והפרעות אכילה מסוימות.
בין הממריצים הנפוצים: מתילפנידאט שהוא החומר הפעיל בריטלין וקונצרטה ואמפטמינים שונים שהם החומרים הפעילים באטנט ו-ויואנס.
ממריצים פועלים על ידי הגברת פעילות מוליכים עצביים מסוימים ובהם דופמין ונוראדרנלין, אשר מובילה לשיפור בערנות, עליה ברמת אנרגיה ושיפור בריכוז. תופעות לוואי שכיחות של ממריצים כוללות קשיי שינה, תיאבון ירוד, עליה בקצב הלב ובלחץ דם, חרדה ובמינונים גבוהים גם תסמינים פסיכוטיים כולל מחשבות פרנואידליות והזיות.
הפסקה חדה של ממריצים בדרך כלל לא מובילה לתסמיני גמילה גופניים משמעותיים, אך כרוכה לעתים קרובות בהתמודדות עם חוסר אנרגיה, חוסר חשק וחוסר מוטיבציה.
התמכרות לתרופות מרשם מתרחשת מסיבות רבות ומגוונות, כאשר כל אחת מהן קשורה לצרכים פיזיים, רגשיים וחברתיים של המשתמשים. אנשים רבים, כולל בני נוער ומבוגרים, פונים לתרופות מרשם כדי להתמודד עם כאב פיזי, להפחית מתחים או לשפר את מצב הרוח. עבור חלק, השימוש בתרופות מספק תחושת אופוריה או "שיא", שמובילה לרצון לחזור על החוויה. אחרים עשויים להשתמש בתרופות כדי להקל על תסמיני חרדה, להגביר ערנות וריכוז, או להפחית את התיאבון.
גורמים חברתיים כמו לחץ חברתי, הרצון להשתלב או להיתפס כמוצלחים יותר, משחקים גם הם תפקיד משמעותי. ישנם גם אנשים המשתמשים בתרופות כדי לשפר ביצועים אקדמיים או מקצועיים, או מתוך סקרנות ורצון להתנסות בהשפעות הנפשיות של החומר. במקרים של תלות שכבר התפתחה, השימוש בתרופות עשוי להימשך כדי להימנע מתסמיני גמילה.
תרופות שונות הן בעלות השפעות שונות, והתמכרות עשויה להתבטא במגוון רחב של דרכים. מעבר לסימני שימוש לא מותאם (misuse) ישנם מספר מאפיינים מרכזיים אליהם ניתן לשים לב:
גשו בגישה אמפתית: הימנעו מהאשמות או שיפוטיות. במקום זאת, הביעו דאגה ורצון לעזור. לדוגמה, השתמשו באמירות כמו "שמתי לב שמשהו השתנה לאחרונה, ואני דואג/ת לך."
למדו על ההתמכרות: הבנת מהות ההתמכרות והאתגרים שהיא מציבה יכולה לעזור לכם להציע תמיכה בצורה מושכלת ואמפתית.
עודדו פנייה לעזרה מקצועית: הציעו לדבר עם רופא או מומחה להתמכרויות. עזרו למצוא אפשרויות טיפול, כמו ייעוץ, תוכניות שיקום או קבוצות תמיכה.
דאגו לעצמכם: תמיכה באדם המתמודד עם התמכרות עשויה להיות מתישה ומתסכלת. שקלו להצטרף לקבוצת תמיכה למשפחות או לפנות לטיפול בעצמכם כדי לקבל תמיכה רגשית.
הכירו בבעיה: השלב הראשון הוא להודות שהשימוש בתרופות יצא משליטה.
חפשו עזרה באופן מיידי: שוחחו עם הרופא המטפל או פנו לאנשי מקצוע רפואיים. הם יכולים לעזור לבנות תוכנית בטוחה לגמילה או להתמודדות.
בנו רשת תמיכה: שתפו חברים או בני משפחה שאתם סומכים עליהם במצבכם. הם יכולים לספק תמיכה רגשית ולעזור לכם לשמור על אחריות כלפי התהליך.
חקרו אפשרויות טיפול: טיפולים עשויים לכלול קבוצות לעזרה עצמית, טיפול פרטני וקבוצתי, תכניות שיקום, טיפול תרופתי ובמידת הצורך מסגרות אשפוז לגמילה. חשוב לציין כי במקרה של התמכרות לאופיואידים, קיים טיפול תרופתי יעיל ובטוח הניתן במסגרת קופת חולים.
בני נוער נמצאים בשלב קריטי של התפתחות פיזית, רגשית וחברתית, מה שהופך אותם לרגישים במיוחד להשפעות של לחצים חיצוניים. בגיל זה, ישנה נטייה מוגברת לנסות חוויות חדשות, להתנסות בחומרים שונים ולחפש דרכים להתמודד עם לחצים חברתיים ואקדמיים. תרופות מרשם נראות לעיתים כפתרון "קל" ובטוח יותר, שכן הן חוקיות ונמצאות לעיתים קרובות בבית.
שימוש לרעה בתרופות מרשם בקרב בני נוער
יש לפנות לרופא אם מזהים סימנים כמו:
אנשים בעלי היסטוריה אישית או משפחתית של התמכרות נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות הפרעת שימוש בתרופות מרשם. הנטייה להתמכרות יכולה להיות מושפעת מגורמים גנטיים, פסיכולוגיים וחברתיים. חשוב לדון עם הרופא המטפל על היסטוריה זו כדי לקבל תוכנית טיפול מותאמת אישית.
מצבים נפשיים כמו חרדה, דיכאון או PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) מגבירים את הסיכון לשימוש לרעה בתרופות. אנשים עם מצבים אלה עשויים למצוא בתרופות מענה מהיר ויעיל לתסמינים שונים המפריעים להם, ועל כן נראה נטיה מוגברת להגדלת מינוני התרופה ותדירות נטילתה.
לעתים קרובות הסביבה בה אדם חי, עובד או לומד מהווה גורם משמעותי בהווצרות התמכרות ובהמשכותה. המצאות בסביבה לא יציבה, עם חשיפה מתמשכת לסטרסורים מגוונים כגון אלימות, לחץ מצד מנהלים בעבודה, מחסור כלכלי ועוד, עלולה להקשות על שינוי בדפוסי השימוש. סביבה חברתית בה השימוש בתרופות מרשם הוא מקובל, במיוחד בקרב בני נוער וצעירים, עשוי להוביל להתנסות בתרופות מרשם לצרכים שאינם רפואיים.
תרופות מרשם נועדו לטפל במצבים רפואיים, אך שימוש לא נכון בהן עלול לגרום לנזקים חמורים. כדי להבטיח שימוש אחראי ובטוח, חשוב להקפיד על כמה עקרונות מרכזיים. אחת הדרכים החשובות ביותר להימנע מהתמכרות היא הקפדה על נטילת תרופות בדיוק כפי שהומלץ על ידי הרופא המטפל. יש ליטול את התרופה במינון הנכון ובזמנים שנקבעו, ולהימנע משינויים במינון או במשך הטיפול ללא ייעוץ רפואי. קראו עוד אודות שימוש בטוח בתרופות מרשם, בכתבה הבאה.
לעוד בנושאההחלטה האם להשתמש בתרופה מרשם או לסרב לה היא תהליך שדורש שיקול דעת זהיר, תקשורת פתוחה עם הרופא והבנה של הסיכונים והיתרונות הכרוכים בכך.
התקשורת עם הרופא היא מרכיב קריטי בתהליך קבלת ההחלטות. יש לשתף את הרופא בחששות הקשורים לשימוש בתרופות, להבין את התועלות האפשריות ולבחון את הסיכונים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהחלטה לסרב לתרופה צריכה להיות מושכלת ולהתבצע בתיאום עם גורם רפואי מקצועי. בסופו של דבר, השאיפה היא למצוא פתרון טיפולי שמאזן בין יעילות ובטיחות, תוך התחשבות בצרכים ובנסיבות האישיות של המטופל.
התמכרות לתרופות מרשם היא אתגר מורכב הדורש גישה טיפולית מותאמת אישית. קיימות שיטות מגוונות ויעילות המסייעות בהתמודדות עם התמכרות זו, המשלבות בין טיפולים תרופתיים, טיפולים פסיכולוגיים ותהליכי גמילה מבוקרים. טיפול נכון מסייע לא רק בניהול תסמיני הגמילה, אלא גם מעניק למטופלים כלים להתמודד עם טריגרים ולבנות חיים חדשים ובריאים. בחירת שיטת הטיפול תלויה בסוג התרופה, בחומרת ההתמכרות ובצרכים הייחודיים של המטופל.
הטיפול יכול להיות פרטני או קבוצתי, וכולל שיטות שונות כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טיפול דינמי, ושימוש בגישת הראיון המוטיבציוני. בנוסף, קיימות תוכניות שיקום המבוססות על מודל 12 הצעדים, כגון Narcotics Anonymous (מכורים אנונימים ישראל).
