שעלת - מחלה נשמיתית מסוכנת

שעלת (Pertussis) היא מחלה נשימתית מדבקת מאד, הנגרמת על ידי החיידק Bordetella Pertussis. החיידק נצמד לדרכי הנשימה, וגורם לנזק המתבטא בהתקפי שיעול קשים וממושכים, הנמשכים שבועות. השיעול הקשה עלול לגרום לירידה בריווי החמצן בדם. בסוף השיעול מופיע קול אופייני (whoop) בזמן שאיפה דרך דרכי הנשימה החסומות. מחלה זו מודרגת כארגון הבריאות העולמי כאחת מעשר המחלות הקטלניות בעולם.

ד"ר ערן מץ, מנהל מחלקת רפואה בקהילה

הסיכונים שבמחלת השעלת

סיבוכים אופייניים בדרכי הנשימה כוללים דלקת ריאות, אמפיזמה תת עורית (נפחת של הריאות) וחזה – אויר (הצטברות אוויר בין קרומי האדר בריאות).

סיבוכים נוספים הם פרכוסים, אנצפליטיס (דלקת במוח, בשל חוסר באספקת חמצן למח בזמן השיעול).

במבוגרים עלולים להופיע שבירת צלעות ואיבוד שליטה על מתן שתן.

תינוקות נוטים להקיא לאחר השיעול, קיים חשש להפסקות נשימה. ככל שהתינוק צעיר יותר, התחלואה תהיה קשה יותר.

זמן הדגירה ומשך ההדבקה בשעלת

זמן הדגירה של המחלה הוא בין שבוע לשלושה שבועות. השלב הראשון של המחלה, "התקופה הקטרלית", מתאפיין בהפרשה מוגברת של נזלת הפרשה של נזלת, והחולה יראה כסובל מצינון. החולה נחשב מדבק כבר משלב זה, עוד לפני הופעת השיעול.

משך תקופת ההדבקה אצל חולי שעלת מוגדר בספרות הרפואית כ-21 יום מאז תחילת השיעול, אך יחד עם זאת, תקופת ההדבקה עלולה להשתנות בהתאם לגיל החולה, מצב חסינותו וקבלת הטיפול באנטיביוטיקה מתאימה.

את השעלת ניתן למנוע!

מאז כניסת החיסון נגד שעלת לחיסוני השגרה, ישנה ירידה משמעותית במקרים של תמותה משעלת בעולם המערבי, עם זאת היא עדיין מסוכנת ביותר לתינוקות רכים שטרם חוסנו.

חיסון נגד שעלת כחלק מחיסוני שגרה

החיסון ניתן בסדרה של 4 מנות חיסון, בהתאם לתוכנית החיסונים , עם מנות דחף בכיתה ב' ובכיתה ח', על מנת להגיע לכיסוי מרבי.

את החיסון הראשון ניתן ומומלץ לתת כבר בגיל 6 שבועות (במקום גיל חודשיים), עם רווח של 6 שבועות בין 3 המנות הראשונות, ולפחות חצי שנה בין המנה השלישית לרביעית (כשהמנה הרביעית תנתן אחרי גיל שנה).

חיסון שעלת בזמן ההריון

ההגנה הטובה והיעילה ביותר על תינוקות היא באמצעות מתן חיסון שעלת במהלך ההריון, בשבועות 27-36. על ידי כך היא תוכל לפתח נוגדנים לשעלת ברמה גבוהה, להעבירם דרך השליה לעובר ברחמה, וכך להעניק לתינוק הנולד הגנה עד שהוא יוכל לקבל את החיסון בעצמו.

מתן החיסון בשבועות הריון אלו מאפשר העברת הכמות המרבית של נוגדנים להגנת התינוק. כמו כן, מתן החיסון לאם מגן על האישה בעצמה בפני הדבקות בשעלת וגם מונע ממנה להדביק את התינוק. בכך נמנעת הצורה הנפוצה של הדבקות תינוקות בשעלת. לכן ניתן לחסן גם נשים בתקופת משכב הלידה.

בקישור ניתן לקרוא עוד על חיסון בזמן ההריון

דרכי למניעה במגעים הדוקים

  • יש להימנע ממגע פנים אל פנים עם חולה סימפטומטי עם שיעול, נזלת.
  • יש להימנע משהייה בקרבת המקום או באותו חדר עם חולה עם תסמינים.
  • יש להימנע ממגע עם הפרשות פה או אף של חולה שעלת כגון, דרך שימוש בסכו"מ החולה, נשיקה, בדיקה רפואית, לרבות אף ולוע, פעולות החייאה מפה לפה.

טיפול אנטיביוטי מניעתי

הטיפול נחשב יעיל ביותר כאשר הוא ניתן תוך 3 שבועות מעת החשיפה לחולה שעלול להדביק. עם זאת, יש לשקול מתן הטיפול עד 6 שבועות מעת החשיפה למגעים המשתייכים לקבוצת סיכון כגון, תינוקות עד גיל שנה, אנשים עם דיכוי במערכת החיסון או עם מחלת ריאות כרונית. הטיפול ינתן לפי שיקול הרופא/ה המטפל/ת, במטרה לצמצם העברה משנית.

הטיפול מומלץ לכל המגעים ההדוקים (כגון, בני בית/ מעון/ גן ילדים) בלי להתחשב בגיל או במספר מנות החיסון שקיבלו בעבר.

הטיפול אינו מומלץ כשיגרה למגעי כיתה/ בית ספר/ קייטנה וכדומה. במצב של 2 מקרים או יותר, יש לשקול מתן טיפול אנטיביוטי מונע למגעים ההדוקים של החולה.

ההחלטה על צורך בטיפול אנטיביוטי מונע למגעי חולה שעלת אמורה להתבסס על יכולתו של החולה להדביק בעת המגע ועל טיב המגע (הסיכון להעברת הזיהום מאדם לאדם).

החולה נחשב כלא מדבק 5 ימים לאחר מתן אנטיביוטיקה מתאימה.

חשבנו שיעניין אותך