הידבקותם של בני אדם במחלה היא בעקבות מגע עם בעלי חיים או עם הפרשותיהם. חשוב להכיר, לעקוב ולהישמר.
מחלת העכברת, או בשמותיה האחרים – לפטוספירוזיס או מחלת וייל, היא מחלה זיהומית זואונוטית, כלומר – הידבקותם של בני אדם במחלה היא בעקבות מגע עם בעלי חיים או עם הפרשותיהם.
מחלת העכברת מצויה בכל היבשות בעולם מלבד אנטרקטיקה, וישנן עדויות לכך שכל זני היונקים (ובינם חיות מחמד, חיות מבויתות וחיות בר) יכולים להיות נשאים של המחלה. אותן החיות הנשאיות מזהמות את מקורות המים, אגמים ונחלים, והן את האדמה ואת הגידולים החקלאיים. בני אדם נדבקים במחלה בעקבות מגע ישיר עם שתן של בעלי חיים נגועים או על ידי מגע עקיף, במקורות המים או באדמה. החיידקים חודרים לעור דרך פצעים או דרך הרקמות הריריות של הגוף, ומתרבים בכבד, בכליות ובמערכת העצבים המרכזית.
הדבקה מאדם לאדם היא נדירה ביותר. קיים סיכון גבוה לפגיעה בעוברים, לאחר הידבקות האם במחלה.
תסמיני המחלה יכולים לבוא לידי ביטוי החל מיומיים לאחר החשיפה ועד כארבעה שבועות לאחר החשיפה (ולרוב 7-12 ימים לאחר החשיפה). התסמינים דומים לתסמיניהם של מגוון מחלות שונות, ופעמים רבות ישנה אבחון שגוי.
תסמיני המחלה נעים על רצף ויכולים להתבטא בתסמינים קלים בלבד כגון כאבי ראש, כאבי שרירים, עיניים אדומות, חום, הקאות ושלשולים.
לאחר התאוששות מן התסמינים הראשוניים, כ- 10% מהחולים יחלו בהתפרצות מחודשת, עם תסמינים קשים וחמורים כגון דימום ריאתי, אי ספיקת כליות, אי ספיקת כבד או דלקת קרום המוח. ההתפרצות השנייה של המחלה מוכרת גם תחת השם "מחלת ווייל".
המחלה יכולה להימשך ימים בודדים ועד שלושה שבועות ויותר. ללא טיפול מתאים ההתאוששות עלולה להתארך.
אבחון המחלה נעשה בעיקר על ידי היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית ועל ידי בדיקות דם. במקרה של הופעת תסמינים מומלץ להתחיל טיפול רפואי בהקדם, גם ללא אישור סופי. בדיקות דם מראות גם על לויקפניה (רמה נמוכה של כדוריות דם לבנות), טרומבוציטופניה (מספר נמוך של טסיות), ועליה ברמות הקראטינין (ירידה בתפקודי כליות).
הטיפול המקובל הוא טיפול אנטיביוטי, על ידי מתן פניצילין, מוקסיפן או דוקסיציקלין, במקרים חמורים יהיה צורך במתן אנטיביוטיקה תוך ורידי. יש להתחיל את הטיפול מוקדם ככל האפשר.