אפליקציית כושר שעוזרת לכם לשמור על הבריאות ועל הדרך לקבל הטבות שוות! חפשו באתר
דלקת דלקות עיניים נפוצות מאד בקרב פעוטות וילדים, ומדבקות מאד. הנה המידע המלא.
דלקת העיניים השכיחה ביותר היא ‘דלקת הלחמית'. הלחמית היא רקמה דקה המכילה כלי דם רבים ומכסה את לובן העין. כאשר קיימת דלקת בלחמית, כלי הדם
מתרחבים וגדושים, והעין נראית אדומה. נוסף על כך, מופיעה גם הפרשה שיכולה להיות מוגלתית או מימית. יש כמה גורמים לדלקת הלחמית, והשכיחים שביניהם
הם זיהום ואלרגיה. דלקת לחמית זיהומית נגרמת על ידי חיידק או נגיף. בדלקת זו העין נראית אדומה ומפרישה. חיידקים גורמים להפרשה מוגלתית, ואילו נגיפים גורמים להפרשה מימית. דלקות אלו עלולות להיות מדבקות, בייחוד אלו הנגיפיות, ולכן, חוץ מטיפול בתרופות יש להקפיד גם על כללי הניקיון: יש לרחוץ היטב את הידיים
בסבון לאחר הזלפת טיפות העיניים ולאחר כל נגיעה בעיניים, ויש להקצות מגבת אישית לחולה.
זיהום נגיפי הדורש התייחסות מיוחדת הוא נגיף ההרפס. האבחנה נעשית בבדיקת רופא עיניים ובאמצעות שליחת תרביות ומשטחים מיוחדים. זיהום עיניים בהרפס
עלול לפגוע בקרנית ולגרום להצטלקות כרונית ולפגיעה בראייה. תכשירי טיפות המכילות סטרואידים עלולות להחמיר את הזיהום בהרפס, ולפיכך חשוב שייעשה
אבחון נכון וטיפול ממוקד.
דלקת לחמית אלרגית היא בדרך כלל עונתית, ומופיעה פעמים רבות אצל ילדים עם נטייה לאלרגיה ולנזלת. הדלקת האלרגית השכיחה ביותר היא ‘דלקת אביבית'.
דלקת זו נובעת מרגישות לפריחה ומחשיפה לאבקני פריחת עצים וצמחים (דשא, אורן, זית, תפוז והדרים אחרים). למרות שמה, דלקת זו מופיעה בעיקר בקיץ.
ההרגשה בעין היא של גירויים חזקים וגרד קשה. כמו כל אלרגיה, אנו מתמקדים בעיקר בהקלה על התסמינים באמצעות טיפות עיניים נוגדות אלרגיה, הנקראות
אנטיהיסטמינים. הטיפול חשוב כדי למנוע סיבוכים וכדי לשפר את איכות החיים של החולה. עם השנים פוחתת בדרך כלל עצמת הדלקות, ולרוב, לקראת גיל ההתבגרות, הן חולפות. ברם, לעתים מופיעות דלקות אלו לראשונה רק בעשור השלישי או הרביעי לחייו של החולה.
דלקת לחמית המופיעה בחודש הראשון לחיי התינוק מוגדרת כדלקת עיניים של היילוד. ללחמית התינוק רגישות יתרה לדלקות. בעבר הסיבה השכיחה ביותר לדלקות אלה הייתה זיהום עיני התינוק במהלך הלידה, משום שהתינוק עובר בתעלת הלידה דרך צוואר הרחם והנרתיק, ומקום זה מאוכלס בחיידקים העלולים לפגוע בלחמית התינוק. בזמן הלידה עיני התינוק סגורות, והעפעפיים מגנים על הלחמית, אולם במצבים שבהם התרחשה ירידת מי שפיר מוקדמת, או כשהלידה מתארכת, תיתכן חשיפה של עיני התינוק לחיידקים שבתעלת הלידה. סיבה נוספת, שיש בה גורם סיכון גבוה לזיהום עיני התינוק, היא מחלת מין של האם.
במאה השנים האחרונות נהוג, עפ"י פרוטוקול, להזליף טיפות או משחות אנטיספטיות לעיני התינוק אחר לידתו, ועקב כך שכיחות הזיהומים הללו נמוכה מאוד – רק ב 0.06%- מהלידות.
חומרי חיטוי, עשן וחומרים כימים שונים גורמים לתחושת צריבה בעיניים ולאדמומיות. לדוגמה, הכלור המוכנס למי בריכות השחייה לשם חיטוי מחיידקים גורם לגירוי כימי של הלחמית, ולכן שוחים הפוקחים את עיניהם במים עלולים לסבול מלחמיות אדומות. הטיפול בדלקת עיניים כתוצאה מגירוי כימי הוא ניקוי בצמר גפן סטרילי ספוג במי מלח או במגבונים המיועדים לעיניים עם טיפות נגד אודם וצריבות.
תפקיד הדמעות הוא לנקות את הקרנית ואת הלחמית, ולהגן עליהן. עם כל עפעוף על ידי העפעף העליון מתכסה הקרנית בשכבה טרייה של דמעות המונעות מן הקרנית להתייבש. הדמעות מופרשות מבלוטת הדמעות המרכזית הנמצאת בצִדהּ החיצוני העליון של העין וממספר בלוטות נוספות הנמצאות בעפעפיים. הדמעות חוצות את פני הקרנית ומתנקזות לאף דרך תעלת הדמעות ודרך שסתום פנימי הנמצא בחלקה הסופי של התעלה. תעלת הניקוז של הדמעות מתחילה לתפקד בסוף התקופה של החיים העובריים. הסיבה השכיחה לדַמַּעַת יתר אצל תינוקות היא חסימה של תעלת הדמעות, בעיקר באזור השסתום. מחסימה זו סובלים כחמישה אחוזים מן התינוקות. כתוצאה מהחסימה מצטברות דמעות רבות מעל שולי העפעף התחתון, והן ניגרות לעתים על פני התינוק. תוצאות נוספות של החסימה הן הידבקות של העפעפיים הפרשה צמיגה על פני העין.
בדרך כלל הסתימה נפתחת מעצמה עד גיל שישה חודשים. מגיל שנים עשר חודשים הסיכוי לפתיחה עצמית של הסתימה פוחת. לפיכך, עד גיל שנים-עשר חודשים ההמלצה הרפואית היא לעסות כמה פעמים ביום את אזור הכניסה של תעלת הדמעות בחלקה הפנימי של העין, ואם מופיעה הפרשה החשודה כמזוהמת, לתת טיפות אנטיביוטיות.
טיפול אחר הוא צנרור של תעלת הדמעות בין הגילים חצי שנה עד שנה. פעולה זו נעשית במרפאה, ללא צורך בהרדמה כללית, וסיכויי ההצלחה שלה הם 80-90 אחוזים. אם התופעה נמשכת לאחר גיל שנה, מבצעים צנרור של המערכת באמצעות הכנסת צינורית סיליקון לשלושה חודשים, וזאת בהרדמה כללית. במקרים נדירים שבהם נותרה דַּמַּעַת גם לאחר כל הפעולות הללו, יש צורך בניתוח של פתיחת דרכי הדמעות ויצירת מעקף לאף.
ילד מתחת לגיל שנה צריך להיבדק אצל רופא בכל מצב של אודם או של הפרשה מן העיניים. אצל ילדים גדולים יותר - אם אין חום, נפיחות, כאב או אי נוחות - אפשר להסתפק בניקוי ההפרשה והדמעות בצמר גפן סטרילי ספוג במים, מלח או במגבונים המיועדים לעיניים. אם לאחר יומיים לא נראה שיפור, יש לגשת לרופא לבדיקה.
