החיים מעייפים, אך לפעמים עייפות זו לא "רגילה" ופוגעת בתפקוד ובבריאות. הייתכן שיש לך תסמונת העייפות הכרונית?
תסמונת התשישות הכרונית/אנצפלומיאליטיס מיאלגי (ME/CFS - Myalgic Encephalomyelitis/ Chronic Fatigue Syndrome) היא תסמונת מורכבת, המאופיינת בתשישות ממושכת שאיננה חולפת לאחר מנוחה, ובתחושת מחלה ובהחמרת התסמינים בעקבות מאמץ פיזי או מנטלי (מה שמכונה באנגלית Post Exertional Malaise).
התסמונת פוגעת באיכות החיים בצורה משמעותית, כאשר לפחות 25% מהחולים מרותקים למיטה או לבית, ועד 75% אינם יכולים לעבוד או ללמוד.
כ-80% מהחולים בתסמונת הן נשים.
התסמונת יכולה להתפרץ בכל גיל, אבל מתפרצת לרוב בין גילאי 10-19 ו-30-39.
התסמונת מתפרצת לרוב בפתאומיות עקבות זיהום ויראלי או חיידקי (כמו וירוס אפשטיין-בר, CMV או קורונה), או בעקבות טראומה פיזית (כמו ניתוח או תאונת דרכים), אבל היא יכולה גם להתפתח בהדרגה, ללא גורם שניתן לזהות. יתכן ויש גם מעורבות גנטית בהתפרצות התסמונת, שנוטה לעבור במשפחות.
חומרת הפגיעה בתפקוד החולים נעה בין קלה לחמורה מאוד.
ישנם קריטריונים שונים לאבחון התסמונת, ובעבר האבחנה נעשתה לאחר שלילה של כל הגורמים והמחלות שיכולים להוביל לתסמינים. בשנת 2015 המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (ה-CDC) אימץ קריטריונים חדשים, לפיהן יש לאבחן ME/CFS בהתקיים כל התסמינים הבאים, לפחות 50% מהזמן:
בנוסף לתסמיני הליבה שמשמשים לאבחון התסמונת, תסמינים אפשריים נוספים כוללים: כאב מפושט; כאבי ראש; הפרעות שינה נוספות; הפרעות ראייה; רגישויות לאור, לרעש, לכימיקלים, למזון ולתרופות; תסמינים דמויי שפעת, ביניהם כאב גרון ורגישות בבלוטות הלימפה; רגישות לזיהומים; בעיות במערכת העיכול; בעיות במערכת המין והשתן; בעיות נשימה כגון קוצר נשימה ובעיות בוויסות טמפרטורה. המדריך הקליני של NAM מספק הסבר נוסף לתסמינים אלו והנחיה לזיהויים.
לא קיימים טיפולים המאושרים במיוחד עבור ME/CFS, אך חולים רבים מצליחים לשפר את איכות החיים שלהם באמצעות טיפולים כגון