תסמונת התשישות הכרונית (CFS)

החיים מעייפים, אך לפעמים עייפות זו לא "רגילה" ופוגעת בתפקוד ובבריאות. הייתכן שיש לך תסמונת העייפות הכרונית?

תסמונת התשישות הכרונית/אנצפלומיאליטיס מיאלגי (ME/CFS - Myalgic Encephalomyelitis/ Chronic Fatigue Syndrome) היא תסמונת מורכבת, המאופיינת בתשישות ממושכת שאיננה חולפת לאחר מנוחה, ובתחושת מחלה ובהחמרת התסמינים בעקבות מאמץ פיזי או מנטלי (מה שמכונה באנגלית Post Exertional Malaise).

התסמונת פוגעת באיכות החיים בצורה משמעותית, כאשר לפחות 25% מהחולים מרותקים למיטה או לבית, ועד 75% אינם יכולים לעבוד או ללמוד.

כ-80% מהחולים בתסמונת הן נשים.

התסמונת יכולה להתפרץ בכל גיל, אבל מתפרצת לרוב בין גילאי 10-19 ו-30-39.

 

אישה שוכבת על הספה, מותשת

הגורמים להתפרצות תסמונת התשישות הכרונית

התסמונת מתפרצת לרוב בפתאומיות עקבות זיהום ויראלי או חיידקי (כמו וירוס אפשטיין-בר, CMV או קורונה), או בעקבות טראומה פיזית (כמו ניתוח או תאונת דרכים), אבל היא יכולה גם להתפתח בהדרגה, ללא גורם שניתן לזהות. יתכן ויש גם מעורבות גנטית בהתפרצות התסמונת, שנוטה לעבור במשפחות.

רמות תפקוד של החולים והחולות 

חומרת הפגיעה בתפקוד החולים נעה בין קלה לחמורה מאוד.

  • מחלה קלה מוגדרת כמצב בו החולים/ות מסוגלים לעבוד ולטפל בעצמם, אך נוטים לצמצם פעילויות אחרות.
  • מחלה בינונית מוגדרת כמצבו בו החולים/ות סובלים מניידות מופחתת ומגבלות בפעילויות יומיומיות. הם לרוב אינם עובדים.
  • מחלה קשה מוגדרת כמצב בו החולים/ות כמעט מרותקים לבית ומוגבלים לפעילות יומיומית מינימלית. הן יפגינו קושי קוגניטיבי משמעותי ולעיתים יהיו תלויים בכיסא גלגלים.
  • מחלה קשה מאוד מוגדרת כמצב בו החולים/ות כמעט מרותקים למיטה או מרותקים למיטה וזקוקים עזרה בפעילויות יומיומיות. לעיתים קרובות הם סובלים מרגישות לגירויים כמו אור, קול ומגע.

אבחון המחלה

ישנם קריטריונים שונים לאבחון התסמונת, ובעבר האבחנה נעשתה לאחר שלילה של כל הגורמים והמחלות שיכולים להוביל לתסמינים. בשנת 2015 המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (ה-CDC) אימץ קריטריונים חדשים, לפיהן יש לאבחן ME/CFS בהתקיים כל התסמינים הבאים, לפחות 50% מהזמן:

  • ירידה או פגיעה משמעותית ביכולת לעסוק בפעילות שקדמה למחלה, הנמשכת לפחות שישה חודשים ומלווה בתשישות. התשישות הינה קשה, חדשה, איננה תוצאה של מאמץ מתמשך ואיננה חולפת בעקבות מנוחה.
  • תחושת מחלה לאחר מאמץ (Post Exertional malaise - PEM), שבה מאמץ גופני או מנטלי גורם להחמרה מאוחרת וממושכת בתסמינים ולירידה בתפקוד.
  • שינה לא מרעננת ומגוון הפרעות שינה.
  • אחד או שני הסעיפים הבאים:
    • ליקויים קוגניטיביים (לעיתים קרובות מתוארים כ"ערפול מוחי" - "Brain Fog")
    • אי סבילות לעמידה (תסמינים המופיעים בעמידה ומשתפרים בשכיבה - Orthostatic Intolerance).

תסמינים נוספים

בנוסף לתסמיני הליבה שמשמשים לאבחון התסמונת, תסמינים אפשריים נוספים כוללים: כאב מפושט; כאבי ראש; הפרעות שינה נוספות; הפרעות ראייה; רגישויות לאור, לרעש, לכימיקלים, למזון ולתרופות; תסמינים דמויי שפעת, ביניהם כאב גרון ורגישות בבלוטות הלימפה; רגישות לזיהומים; בעיות במערכת העיכול; בעיות במערכת המין והשתן; בעיות נשימה כגון קוצר נשימה ובעיות בוויסות טמפרטורה. המדריך הקליני של NAM מספק הסבר נוסף לתסמינים אלו והנחיה לזיהויים.

טיפול בתסמונות התשישות הכרונית

לא קיימים טיפולים המאושרים במיוחד עבור ME/CFS, אך חולים רבים מצליחים לשפר את איכות החיים שלהם באמצעות טיפולים כגון

  • טיפול תרופתי ממוקד בתסמינים, כמו כאבים, קשיי ריכוז ובעיות שינה.
  • טיפול בתחלואה נלווית (כמו אי סבילות לעמידה ופוטס או תסמונת אהלרס דנלוס).
  • התאמת רמת הפעילות למידת היכולת שלהם (אסטרטגיה שנקראת באנגלית Pacing).
  • פעילות גופנית מאומצת עלולה להיות מסוכנת
  • בעבר המליצו על פעילות גופנית מדורגת (Graded Exercise Therapy) כטיפול ל-ME/CFS. המלצות אלו בוטלו לאחרונה בארה"ב ובבריטניה לאחר שנחשף כי פעילות גופנית מדורגת דווקא החמירה את מצבם של מרבית המשתתפים בתוכניות אלו. לאור הממצאים, ההנחיות הנוכחיות לרופאים בבריטניה הן להימנע מהמלצה על פעילות גופנית כטיפול ב- CFS/ME. לפי ההנחיות הבריטיות, ניתן לשקול פעילות גופנית לחולי CFS/ME רק לאחר שהם מודעים לסיכונים הכרוכים בכך, ובפיקוח מומחים ומסגרות שיכולות לעזור להם לבנות תוכנית מותאמת אישית, כזו שלוקחת בחשבון את יכולותיהם האינדיבידואליות ומגבלותיהם וכך מוודאת שהפעילות הגופנית לא גורמת להם ל-PEM (תחושת מחלה אחרי מאמץ).

חשבנו שיעניין אותך