הפרעה בוויסות חושי היא תת אבחנה של הפרעת עיבוד חושי ומתאר מצב בריאותי המאופיין בקושי בתפקוד כתוצאה מפגיעה ביכולת לווסת ולארגן מידע ממערכות החושים, ולהגיב בהתאם לדרישות ולציפיות הפעילות והסביבה.
העולם סביבנו עמוס בגירויים חושיים, המוזרמים אלינו באופן רציף. אנחנו מריחים את האוכל בתנור ובו בזמן שומעים את משאית הזבל בקצה הרחוב, מודעים למגע הבד של החולצה שלנו ומתבוננים על התמונות על הקיר ומעריכים את הבלאגן שבסלון. אנחנו לומדים מגיל צעיר מאד מה נעים לנו ומה לא, ולומדים כיצד לסנן ולנטרל את הגירויים שאינם נחוצים לנו באותו הרגע. אנחנו נשים לב לרעש המקדחה ברקע, אך תוך זמן קצר ביותר נתרגל לרעש ולרוב נפסיק להתייחס אליו, אנחנו נהנה מריח העוגיות בתנור, אך גם כאן, תוך שניות, הריח יסונן על ידנו ויפסיק להיות בולט או משמעותי, ואפילו הבלאגן פחות יפריע לנו אחרי מספר דקות.
היכולת הכללית שלנו לקלוט את כל הגירויים סביבנו ולעבד אותם מוחית בהתאם, כדי להתמודד ולהגיב אליהם כלפי חוץ, אינה יכולת אחידה ויש שונות רבה בין כולנו. מצד שני יש הרבה מאוד מבוגרים וילדים הסובלים מהפרעה בוויסות חושי. הפרעה כזו מביאה לחוסר היכולת לעבד באופן מאוזן ונעים את הגירויים השונים מהסביבה. המוח אינו מצליח לתרגם את המידע שנקלט על ידי החושים בצורה יעילה או נכונה ועיבוד המידע החושי, שנעשה על ידי שמיעה, ראיה, מגע, טעם או ריח, משתבש, ונוצר מצב בו העיבוד השגוי של הגירויים גורם לקשיים ואתגרים בתפקוד יומיומי. הפרעה בוויסות החושי יכולה להשפיע על אחד החושים או על מספר חושים, ויכולה להופיע בעוצמות ודרגות שונות.
בנוסף לחושים המוכרים, כמו טעם, ריח, ראייה ושמיעה, מערכות החושים בגופנו כוללות את מערכת המגע (טקטילית), מערכת התנועה (וסטיבולרית) ומערכת התחושה העמוקה (פרופריוצפטיבית). מערכות אלו חיוניות ביותר ומשמשות בסיס להתפתחות תקינה.
הוויסות החושי הוא חלק מעיבוד תקין של מידע תחושתי, והוא משפיע על התנהגות, קשב, שליטה, אינטראקציה חברתית, שליטה מוטורית והצלחה במיומנויות תפקודיות. במלים אחרות, הוא מאפשר אינטראקציה מותאמת עם הסביבה.
הקושי הינו בלווסת את עוצמת התגובות ההתנהגותיות לגירויים חושיים שנקלטים מגופו של הילד ומסביבתו ביומיום, כך שהתגובות אינן מותאמות לדרישות הסביבה בה הילד גדל. הפרעת ויסות חושי יכולה לבוא לידי ביטוי במערכת חוש אחת או בכמה מערכות חוש יחד.
לכל ילד יש פרופיל חושי ייחודי שמוגדר בתהליך ההערכה והאבחון והוא מטופל בהתאם. ההערכה מתבססת על דיווח ההורים לגבי התנהגויות לא מותאמות של ילדם ועל פי מבחנים, שאלונים ותצפיות בקליניקה.
SMD נחלקת לשלושה סוגים:
פעילות מאוזנת של מערכת החושים הינה בסיס לתפקוד תקין. מערכות התחושה נמצאות בבסיס הקיום שלנו.
בנוסף להנאה שאנו חווים דרכן, מערכות התחושה מתפקדות כמנגנון הישרדותי. הן מזהירות אותנו מפני סכנה, למשל מפני חום גבוה, מפני נפילה, מפני לחץ, פגיעה ברקמות ועוד.
לכל תחושה מלווה גם רגש – המשמעות שאנחנו נותנים לתחושה. למשל טפיחה על הכתף יכולה להתפרש כמגע נעים וחברי או כמגע מכאיב ומאיים, תלוי בסיטואציה.
ייחודיות העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק באוכלוסייה זו היא ביכולת לתת מענה מקצועי להשלכות התפקודיות של ההפרעה, כפי שהן באות לידי ביטוי בפעילויות יום-יום, שינה, לימודים, עבודה, משחק, פנאי והשתתפות חברתית.
להלן מספר דוגמאות לקשיים תפקודיים שקשורים למערכות החוש:
מחקרים מראים כי בילדים עם הפרעת ויסות חושי יש פעילות נוירולוגית חריגה בעת חשיפה לגירויים, וכי לוקח לגופם זמן ארוך במיוחד להתרגל לגירוי או לתחושה. נמצאו הבדלים במבנה של המבנים של החוטים המקשרים בין אזורי חישה שונים במח, בעיקר בחלקים אחוריים שלו. כמו כן, נימצא גם מרכיב גנטי חזק, ופעמים רבות אחרי אבחון של הילד מבינים כי ההורים סבלו/סובלים גם הם מביטויים שונים של ההפרעה. לידה מוקדמת וסיבוכים בלידה גם כן נמצאו כמשפיעים ומגבירים את הסיכוי לסבול מהפרעה בוויסות החושי.
הטיפול ב-SMD צריך להינתן על ידי מרפא/ה בעיסוק, שתזהה את סוג ההפרעה הספציפי ותתן לילד מענה על פי צרכיו הייחודיים. בתהליך ההערכה המטרה היא לזהות הן את הגורמים המאפשרים ואת הגורמים המגבילים באדם, בסביבה ובאינטראקציה שביניהם.
לא כל ילד שמראה ליקויים תחושתיים זקוק לטיפול. כשהליקוי הסנסורי פוגע באיכות חייו של הילד, וההתנהגויות פוגעות בתפקוד היומיומי - יש צורך בטיפול.
מטרת הטיפול בריפוי בעיסוק היא שיפור התפקוד בחיי היום-יום על ידי השפעה על אופן העיבוד והפרשנות של המידע החושי.
ההנחה היא כי שיפור היכולת לווסת מידע חושי יאפשר שיפור בוויסות של התגובות ההתנהגותיות לגרייה חושית בסביבה הטבעית ובמצבים משתנים, וכך יאפשר תפקוד יעיל יותר בחיי היום-יום.
תהליך הטיפול יכול להיעשות באופן פרטני עם הילד, באופן קבוצתי, ו/או באמצעות מתן מידע, הדרכה וייעוץ לילד ולמשפחתו ולאנשים אחרים בסביבות חייו.
הטיפול בריפוי בעיסוק מותאם לכל ילד מבחינת העיסוקים שאותם הוא רוצה וצריך לבצע, ערכי הסביבה שלו וכן עוצמותיו ומגבלותיו.
השכיחות בקרב אוכלוסיות של ילדים עם מוגבלויות שונות כגון: הפרעת קשב וריכוז ,הפרעות רגשיות, מוגבלות שכלית התפתחותית (ADHD ,ASD) נעה בין 40%- 90%.
מחקרים בתחום מעידים כי לרוב לילדים עם ASD (אוטיזם) יש קשיים בוויסות החושי ביחס לשאר האוכלוסייה. קשיים אלו מתבטאים בדרך כלל בתת-תגובתיות ברוב מערכות החושים וברגישות יתר למגע ולגירויים שמיעתיים.
חשוב לזכור שלכולנו יש קשיים שקשורים לוויסות חושי במידה זו או אחרת.
למשל, יש אנשים שלא יכולים ללבוש חולצה עם תווית תפורה מאחור, ויש כאלו שיתקשו לשבת זמן ממושך מבלי לנוע או ללעוס מסטיק. יש אנשים שרגישים לריחות ולרעשים וכד'.
כדי לקבוע אם קיים ליקוי בוויסות החושי צריך להתחשב בעוצמתו ובמידה שבה הוא משפיע על התפקוד היומיומי. אבחנה של SMD תינתן רק אם ההפרעה מגבילה את הילד בתחומי החיים השונים.
שירותי ריפוי בעיסוק בלאומית ניתנים במרכזים הרפואיים או במכוני הסדר, יש לקבל הפניה מהרופא המטפל.
חשוב להבין שההתנהגויות אינן באשמת הילדים או בשליטתם. נגיעה, אשר בקושי מורגשת אצל רובנו, מרגישה כמו תקיפה, בלון שמתפוצץ כרעש מחריש אוזניים ומבעית, ואור השמש כמנורה מסנוורת המופנית ישירות לעיניים. פעולות יומיומיות בסיסיות, כגון שטיפת ידיים, גזירת ציפורניים או חפיפת שיער הן פעולות שיכולות להיחשב מכאיבות עבור ילדים אלו ומקור למריבות וויכוחים. אוכל הופך לנושא מאבק ואינטראקציות חברתיות למורכבות וטעונות. הילדים הללו אינם ילדים הסובלים מבעיות קשב, דיכאון, בעיות חברתיות או התנהגותיות, הם אינם עושים "דווקא" ואינם נגד איש, הם בעד עצמם.
הטיפול בבעיות ויסות חושי נעשה אצל מרפאות בעיסוק, תוך שילוב של עבודה תחת הדרכה בבית. מטרת הטיפול היא חשיפה הדרגתית של הילד למרקמים ולתחושות השונות, עד להסתגלות. במהלך הטיפולים מאתגרים את הילד תוך כדי משחק, ועובדים על תגובות נאותות ותפקוד הנתפס כמקובל חברתית.
כחלק ההדרכה ההורים ילמדו אודות גירויים חושיים. ההורים ילמדו כיצד לעשות שינויים והתאמות על מנת ליצור מקום מבטחים עבור ילדם, מקום בו הגירויים הם בדרגה המתאימה עבור הילד וילמדו כיצד להיערך ולהתמודד עם הילד במקומות בהם אין שליטה על הגירויים. בנוסף, ההורים ילמדו כיצד לצפות תגובות אפשרויות, כיצד לנהל אינטראקציות חברתיות וכיצד להדריך את הצוות החינוכי האחראי על הילד.
חשוב לציין כי לחלק לא מבוטל מהילדים עם האבחנה של קושי בוויסות חושי, יש תחלואה נילווית של לקויות למידה, קשיי קשב, בעיות רגשיות ואחרות. בעיות אלו, עולות לדיון ומחייבות התייחסות במסגרת ההערכה הנוירולוגית השוטפת, של נוירולוג הילדים. תפקידו של הנוירולוג, להוות גורם מקשר ומכוון להערכות והטיפולים השונים ולנהל את הטיפול בילד בצורה המיטבית ביותר.